אובמה ינצח. או לא

האם הרוב קובע גם בין סקרים? מה אם תשעה אומרים אובמה ושניים אומרים “אולי לא”? סקר חדש ומפתיע נולד לפנות בוקר. הוא אומר שיתרונו של אובמה נמחק. זה רציני מאוד, או שזה לא רציני מאוד. בינתיים, אגב, המוני אמריקנים כבר התחילו להצביע, שבועיים לפני יום ההצבעה הרשמי

אז מה קורה? פשוט מאוד: או שיתרונו של ברק אובמה גדל לשיעור כזה שאפשר לעבור בשקט לערוץ אחר, מפני שהמשחק הזה כבר הוכרע; או שההיפך, יתרונו נמחק בן לילה, והמשחק חזר ונפתח. או שאת הדינמיקה של מערכת הבחירות הזו כבר אי אפשר לשנות, או שהדינמיקה עתה זה השתנתה.

הנה כי כן, בתוך 24 שעות התפרסם סקר אחד, המעמיד את אובמה ביתרון של 14% על פני ג’ון מקיין; והתפרסם סקר אחר, המעמיד את יתרונו של אובמה על אחוז אחד ויחיד, “תיקו סטטיסטי” בלשון האנשים המדברים סטטיסטיקה. בתוך 24 שעות התפרסם “סקר מעקב” אחד (ממוצע של ארבעה ימים), המעמיד את יתרונו של אובמה על 10% — וסקר מעקב אחר, המעמיד את יתרונו על שני אחוזים.

או, כן, והתפרסמו שורה ארוכה של סקרים, המכסים את כל מה שביניהם.

קשה להיזכר אימתי הניבה מערכת בחירות כל כך הרבה סקרים (אתמול היו לפחות תשעה סקרים ארציים, שלשום היו אחד-עשר, לפני שלושה ימים מניתי עשרה; לצידם היו עשרות סקרים ממדינות אינדיבידואליות) – וקשה להיזכר אימתי היו תוצאות סקרים מתוחות על פני ספקטרום כל כך רחב.

הרוב המכריע של הסקרים מוסיפים להעניק לאובמה יתרון הגדול מסטיית התקן, שהיא בדרך כלל שלושה אחוזים. אבל סקר דרמטי בא ביום ד’ בערב ממקור סמכותי למדי: AP, סוכנות הידיעות הגדולה ביותר בעולם.

המידגם של AP אינו שונה מרוב המידגמים האחרים. רוב התשובות שמשתתפיו נותנים דומות לתשובות שמצאנו בסקרים אחרים. לאובמה יש יתרון ניכר ביכולת לשפר את המצב הכלכלי, ליישב את המשבר הפיננסי ו”להבין איך המשבר הפיננסי משפיע עליך” (52% לעומת 38%). למקיין יש יתרון בענייני חוץ ובטחון, אבל הוא קטן בהרבה מיתרונו של אובמה בענייני כלכלה (48% לעומת 43%).

יש לעומת זאת מקום אחד שבו מימצאי AP שונים במידה דרמטית. על השאלה “למי מן המועמדים יש הנסיון הראוי כדי להצליח בכהונת הנשיא”, ג’ון מקיין מקבל 65%, והשיעור הזה עולה עד 71% אצל אלה המתוארים כ”מצביעים סבירים”; וברק אובמה מקבל רק 46%, גם אצל המצביעים הסבירים.

ההפתעה הגדולה ביותר שהנתונים האלה מזמנים היא הסטאטיוּת שלהם. שני סקרים קודמים של AP, בתחילת ספטמבר וּבסוף ספטמבר, העמידו את אובמה באותה רמה עצמה. המועמד הדמוקרטי לא הצליח איפוא לשַכּך את הספקות. את מלוא הסקר המפורט של AP אפשר למצוא על הרשת.

הלבנים הנמוכים עורקים. שוב?

הפרשנות המלווה את הסקר מייחסת את השיפור במעמד מקיין (הוא פיגר בשבעה אחוזים בסקר הקודם) לעליה בשיעור התמיכה של לבנים, המִשׂתַכּרים 50,000 דולר וּפחות בשנה.

אם למישהו יש התחושה שכבר היו דברים מעולם, אין זה אלא מפני שאכן היו דברים מעולם: פֶּלַח האוכלוסיה הזה הוא שפנה בחודש אפריל שעבר נגד אובמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, והקים לתחיה את מועמדותה של הילרי קלינטון. הוא העניק לה נצחונות דרמטיים בפנסילווניה, בקנטאקי ובמערב וירג’יניה. אבל זה היה מאוחר מדיי, מפני שאובמה כבר אסף מספר מספיק של צירים לוועידת המפלגה בסיבובי בחירות קודמים.

אם אמנם לבנים ממעמד בינוני נמוך מפתחים ספקות דומים בשלב דומה, אלה אינן חדשות טובות בשביל אובמה. אבל…

והנה הסיוּג הֶחשוב ביותר של תוצאות הסקר הֶחדש. כמו בִּסקרים אחרים, גם עורכי הסקר הזה מנסים להציע ניחוש מלומד על הסבירוּת שמשתתפי הסקר יוציאו את העדפותיהם אל הפועל, זאת אומרת יטרחו להצביע.

בארה”ב, שיעור ההימנעות הוא עצום, וּמתקרב כמעט לחצי מן המצביעים הרשומים. אין זה מספיק איפוא לסכם את התפלגות התמיכה, אלא צריך להתאים אותה לדרגת ההסתברות שהתומך אמנם יתמוך.

בהתפלגות ההצבעה יש לאובמה אותו יתרון גדול שיש לו בסקרים אחרים: 10%. היתרון הזה נמחק כמעט מעיקרו מתחת לטור של “מצביעים סבירים”. לשון אחר, הדמוקרטים בבחירות האלה, כמו גם בבחירות קודמות, הם הנמנעים הגדולים ביותר מלהצביע. חוכמת אנשים מלומדה היא שאילו דמוקרטים הצביעו בשיעורים דומים לאלה של רפובליקאים, היו לארה”ב מעט מאוד נשיאים רפובליקאיים בחצי המאה האחרונה.

להלן עיקר ה”אבל”: אבל בבחירות האלה עשויים שיעורי ההשתתפות של דמוקרטים להגיע אל שיאים היסטוריים. אפשר לצַפּוֹת במידה גדולה של היגיון להצבעה מסיבית של שחורים, שהם בין הנמנעים הכרוניים ביותר מלהצביע. השחורים הם רק 13% מן האוכלוסיה, אבל מספריהם מספיקים כדי להכריע את הכף בשורה של מדינות.

למשל, במדינת פלורידה בבחירות של 2004, ג’ורג’ בוש גבר על ג’ון קרי בהפרש של 318,000 קולות. חצי מיליון מצביעים שחורים רשומים נמנעו מלהצביע. מאחר ש-90% מן השחורים תומכים באופן קבוע במועמדים דמוקרטיים, מותר לשער שהם היו מטים את הכף לטובת קרי. כיוצא בזה, 600,000 שחורים בעלי זכות הצבעה לא טרחו אפילו להירשם. אם התלהבות אובמה תביא אל הקלפי את חצי המספר הזה, פלורידה תתמוך באובמה, בהנחה שהלבנים יהיו נאמנים לדפוסי ההצבעה הקודמים שלהם.

“צונאמי אלקטורלי”

בימים האחרונים מתרחש משהו, שיש לו הפוטנציאל להפקיע מסקרי דעת הקהל חלק גדול של חשיבותם: מספר חסר תקדים של אמריקנים כבר התחילו להצביע, שבועיים לפני יום ההצבעה הרשמי. הם יכולים לעשות כן בדואר, או בתחנות הצבעה. מספר גדל של מדינות מעודדות את תושביהן להקדים ולהצביע. זו דרך להבטיח את תַקינוּת התהליך, וזו דרך למנוע תורים ארוכים ותקלות ב-4 בנובמבר.

סקרים של המצביעים המוקדמים בפלורידה, בצפון קרוליינה, בניו מקסיקו ובנוואדה – ארבע מדינות קריטיות לחלוטין, הנחשבות למתנדנדות – מראים יתרון גדול של הדמוקרטים. אין הם מראים, לפחות לפי שעה, אם הדמוקרטים אלה פשוט מקדימים את הצבעתם, או שהם מצביעים בפעם הראשונה – זאת אומרת, אם הם מצביעים כרוניים, או שהם נמנעים כרוניים. אבל דיווח ממדינת ג’ורג’יה (בעתון ‘אטלנטה קונסטיטושן’) אומר, כי מספר השחורים בין המקדימים להצביע גדול בשליש מחלקם באוכלוסיה.

יתכן שבג’ורג’יה אפילו היחס הזה לא יספיק. היא מפורסמת בשמרנותה הפוליטית. אבל בפלורידה ובצפון קרוליינה יחס כזה עשוי להעניק נצחונות לאובמה. אני חושב שאפשר לקבוע כמעט בלי קושי, שאם מקיין יפסיד בפלורידה ובצפון קרוליינה לא תהיה לו דרך מתמטית להשיג רוב בחבר האלקטורים.

האיש המוחזק אחראי לנצחון ג’ורג’ בוש בבחירות של 2004, קארל רוב, כותב (בטורו השבועי ב’וול סטריט ג’רנל’), כי אם נמנעים מסורתיים הם המקדימים להצביע, עינינו חוזות ב”צונאמי אלקטורלי”, ומהלומה כבדה צפויה למפלגה הרפובליקנית.

תקווה, אופטימיות, טמפרמנט

הנכס העיקרי של אובמה מוסיף להיות המצב הכלכלי. סקר של מכון פיו (Pew) מראה כי בחודש האחרון הוכפל הפרש יתרונו של אובמה בענייני כלכלה. 53% מעדיפים את מנהיגותו הכלכלית, ורק 32% חולקים את הכבוד הזה למקיין. הפרש זהה, 21%, אפשר למצוא בסקר משותף ל’וול סטריט ג’רנל’ ולרשת הטלויזיה NBC.

לאובמה יש יתרון עצום במה שאפשר לכרוך יחד כענייני אופי. יש לו יתרון נמשך של 30% כאשר מוצגת השאלה מי משני המועמדים “מציע תקווה ואופטימיות”. יש לו יתרון גדל והולך בשאלה הקריטית למי משני המועמדים “יש המזג הראוי להיות נשיא”. יש לו יתרון גדל גם בשאלה מי מן השניים ניחן ב”נדיבות מספיקה כדי להבין את האדם הממוצע”. הסקר של פיו מקפיץ את מניות אובמה אל שיא כמעט מטפיזי בשאלה מי מעורר יותר השראה (71% לאובמה, 37% למקיין).

למקיין יש יתרון לא גדול בשני ענייני חוץ: עיראק ואפגניסטן. אבל אחת התוצאות המפתיעות ביותר בסקר של ‘וול סטריט ג’רנל’ נוגעת לשאלה מי מן השניים ייטיב להיות המפקד העליון של הכוחות המזוינים. מקיין מקבל 50%, ואובמה – רק 32%. הפרש כמעט זהה לטובת מקיין מניבה השאלה למי מן השניים יש הידע והנסיון המספיקים כדי להיות נשיא.

הנה כי כן, רוב מכריע חושבים שמקיין מתאים יותר להיות נשיא – אבל 10% יותר מתכוונים להצביע בעד אובמה. ההסבר הסביר ביותר הוא שהנסיבות דחקו ענייני חוץ וּבטחון למקום כל כך נמוך בסדר העדיפויות של האמריקאים עד שכישורים בתחומים האלה אינם מעלים ואינם מורידים.

זו היתה יכולה להיות תוצאה סבירה בבחירות של שנת 2000, בוש נגד גור. אז, חוסר נסיונו של מושל טקסס בענייני חוץ נראה לא חשוב. אבל האם זו תוצאה סבירה, כאשר ארה”ב מנהלת שתי מלחמות מעבר לים?רק משבר בין לאומי יכול

אל נכון, מקיין ויועציו מגרדים עכשיו את פדחתם בנסיון נואש להבין את משמעות המספרים האלה. הם יודעים שלפחות מאז נפילת ליהמן ברדרז, באמצע החודש שעבר, ענייני כלכלה מאפילים על כל עניין אחר. הם לא חדלו לקוות לשינוי. באמצע אוגוסט, המשבר בהרי הקווקז העביר את ענייני החוץ אל פיסגת ההתעניינות. התוצאה היתה עליה בתמיכה במקיין.

מסקנה: רק משבר בין לאומי דרמטי יכול להציל את מועמדות מקיין. למרבה העניין, רמז על משבר כזה בא בתחילת השבוע מפי ג’וזף באיידן, המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא.

באיידן, היושב ראש חם-המזג של ועדת הסנאט לענייני חוץ, הכריז כי בתוך ששה חודשים מהשבעתו, “העולם יבחן את אובמה כפי שבחן את ג’ון קנדי… אנחנו עומדים לבחור סנאטור מבריק בן 47 לנשיא ארה”ב. זיכרו-נא שאמרתי כאן, גם אם לא תזכרו שום דבר אחר. חכו ותראו, אנחנו עומדים לראות משבר בין לאומי, משבר מכוּוָן, שיבחן את יכולתו של הבחור הזה”.

במערכת בחירות נורמלית, הצהרה כזאת היתה יכולה לשנות את כיוון נשיבת הרוח. על פָּנֶיהָ היא כמעט מפחידה. מי זה ירצה משבר בין לאומי דרמטי, כאשר “הבחור הזה”, “בן ה-47”, לא יספיק אפילו לחמם את כסאו? ג’ון קנדי, נְשֹוּא ההשוואה, לא עשה חיל בששת החודשים הראשונים של נשיאותו.

אבל הצהרה כזאת צריכה תחילה להגיע לאוזני הבוחר. היא אינה יכולה להגיע אם העתונות מתעלמת ממנה, או מורידה אותה לדרגת קוריוז. בדיקה השוואתית של עתונים בארה”ב העלתה, כי שום עתון מרכזי לא העניק הבלטה לדברי באיידן. הם לא הופיעו בעמוד הראשון, ובמקרים רבים הם לא קיבלו אפילו כותרת נפרדת.

הביוגרפיה של “ג’ו השרברב” עוררה יותר עניין בתקשורת, וקיבלה הרבה יותר סיקור, מאשר ההכרזה הסנסציונית של באיידן על עתיד העולם. יומיים אחרי כן, עתונים הבליטו בעמודיהם הראשונים את פרטי תקציב ההלבשה של שרה פיילין (150,000 דולר). האם זו סתם טריוויאליזציה, או שזו כוונת מכוון? זאת אומרת, האם הנטאי המובהק של רוב העתונאים לטובת אובמה עירפל במידה כזאת את חושיהם, עד שהם עוסקים במשהו הקרוב לטיוח האמת?

ג’ון הדלפון

אם אי אפשר לקבל פירסום חינם בתקשורת, אפשר לקנות זמן שידור בטלויזיה. לרוע מזלו של מקיין, הוא עכשיו בעמדת דלפון שמועמדים רפובליקאיים אינם רגילים בה. בתחילת השבוע נודע שבחודש שעבר בלבד אובמה אסף תרומות של 150 מיליון דולר. מקיין נאלץ להסתפק ב-84 מיליון דולר לכל עונת הבחירות. הסיבה: הוא מקבל את הכסף מן הממשלה הפדרלית. כללי המימון הפוליטי מחייבים אותו להסכים לתקרת הוצאות.

אובמה אמנם הבטיח בשנה שעברה שיקבל עליו אותן ההגבלות, אבל חזר בו, דחה את המימון הציבורי, וּפנה לגיוס תרומות מיחידים.

במערכת בחירות נורמלית, הפרת התחייבות כזאת היתה הופכת לסלע מחלוקת. אבל כפי שלמדנו, אלה אינן בחירות נורמליות. הנסיבות השתנו, הציפיות השתנו, כללי ההתנהגות השתנו – והתוצאות יהיו שונות במידה דרמטית.

10 Responses to “אובמה ינצח. או לא”

  1. גיל הגיב:

    ומחר אובאמה מגיע ואני אצפה בו.

    רוב הסקרים מראים על יתרון לאובאמה בשיעורים שונים. אם לוקחים אותם יחד הגיוני לחשוב שהוא מוביל. האפשרות היחידה שאני רואה שהוא מפסיד זה אם יש הרבה אנשים שמשקרים בסקרים (כמו בארץ), או כאלו עם גזענות סמויה שברגע האמת ירתעו מלהצביע לו. אני בספק אם זה באמת ככה.

  2. שונרא הגיב:

    לא רק אמירתו של באיידן (שנראה לרגע שהוא מקמפן נגד שותפו ולא בעדו) פוספסה על ידי ההזדבלות שמכנה את עצמה “תקשורת” כאן. רוב (אולי כל) הנושאים המשמעותיים נעלמים מהכותרות ומשאירים מקום לרכילות וספקולציה.

    אנשים שרוצים לדעת מהי עמדתם המוצהרת של המועמדים מחפשים עמדה זו באתריהם באינטרנט (ומי שלא מקושר לאינטרנט? מפספס). אנשים שרוצים עיתונאות חוקרת, שתברר אם עמדתם המוצהרת נתמכת במעשים והוכחות אך לא בעמדות מפלגתיות?
    אין כזה דבר. מועמד יכול להצהיר פחות או יותר מה שהוא רוצה, ואף אחד לא בודקת אותו.

    זה נראה כמו סוג של תחרות יופי. אולי בגלל זה תקציב הבגדים כל כך משמעותי…

  3. אבנר הגיב:

    נכון שהעתונות האמריקאית מתעסקת בהרבה שטויות וזבל, אבל הלוואי עלינו קמפיין ארוך כל כך, שבמרכזו מאות נאומים המפרטים מדיניות, שלושה עימותים חיים וכו. באמריקה לעולם לא היה נבחר אריק שרון על מצע של שתיקה וסמני שאלה.

  4. אלעד-וו הגיב:

    “הסקר של פיו מקפיץ את מניות אובמה אל שיא כמעט מטפיזי בשאלה מי מעורר יותר השראה (71% לאובמה, 37% למקיין).”

    זה כך במקור, או שיש שגיאה באחוזים?

  5. יואב קרני הגיב:

    גיל — אנא כתוב לנו על המוצאות אותך באסיפת אובמה ועל התרשמויותיך. כתוב גם על מה ששמעת וראית בקהל. אם תרצה.

    שונרא — לא כל כך מדויק, אם תרשי לי. יש “צוותי בדיקת עובדות” בכל כלי התקשורת הגדולים, ויש אפילו כתובת אינטרנט לבדיקתן, http://www.factcheck.org

    אבנר — בהחלט, שיעור באזרחות. גם אם הרוב הגדול החמיצו את רוב התהליך, הנה אין ספק שלפחות חלק נספג. בסופו של דבר הכול הוכרחו לדבר לעניין, לפחות בחלק מן הזמן.

    אלעד — אכן, אלה המספרים.

  6. גיל הגיב:

    הארוע התרחש באוניברסיטת ניו מקסיקו, במגרש שהוא חלק מהאוניברסיטה. אני הגעתי שעה וחצי לפני הארוע רק כדי למצוא תור ארוך מאוד. שמעתי שאנשים הגיעו 6-7 שעות לפני הנאום על מנת לתפוס מקום. אחרי שנתיים של המתנה והתקדמות איטית הגענו למקום, די רחוקים מהבמה המרכזית. בסך הכל הדיווחים מדברים על 35 אלף איש כשלארוע אחר של מקק’יין בניו מקסיקו היום הגיעו רק 1500 איש. לא ראיתי שום מפגינים של מקק’יין באזור.

    יצא לי לראות את גור נואם כאן בשנת 2000 אבל אין בכלל מה להשוות מבחינת ההתלהבות של הקהל. לפני אובאמה דיברו כמה מועמדים דמוקרטיים מקומיים לסנאט ולבית הנבחרים וביל ריצ’ארדסון נאם. כמו כן, ג’ורג’ לופז הקומיקאי ההיספני הידוע נאם/הופיע. בניו מקסיקו יש את אחוז ההיספנים הגבוה ביותר בארה”ב ונראה שהם יכריעו את הבחירות לטובת אובאמה (רק לשם השוואה, ב2000 גור ניצח ב366 קולות בלבד, וב2004 בוש בהפרש קטן מ6000).

    אובאמה נאם כמה שעות קודם לכן בלאס וגאס ולא יכלתי שלא להבחין באמירות דומות בזמן הנאום כולל בדיחות זהות על מקק’יין. באזני צופה אובייקטיבי הוא לא אמר משהו חדש או מהותי שלא שמענו קודם והוא די קלישאי, אבל לקהל ממש לא אכפת.

    אגב, משהו ששמתי אליו לב זה שבזמן הנאום הפנים שלו באלכסון לרוב הקהל ומופנים ליציע של אמצעי התקשורת. מאחוריו בנו יציע מיוחד שבו יש את כל האנשים שמנפנפים בשלטים (אסור היה על פי ההוראות להכניס שלטים מוכנים מראש לנאום).

    כל הנואמים אגב, התייחסו להצבעה המוקדמת ועודדו את כולם להצביע כמה שיותר מוקדם. כמו שציינתי לפני כמה ימים, יש הענות מאוד גדולה ותורים ארוכים.

    האמת היא שנראה לי ש5 האלקטורים של ניו מקסיקו מקבלים יותר מדי תשומת לב מצד כל המתמודדים שכולם (כולל הסגנים) ביקרו פה בשבועיים האחרונים.

  7. שגיא חייטס הגיב:

    יואב,

    הזכרת את האחוז הנמוך של המצביעים (“אחוז נמנעים גבוה”)” ועוד הזכרת כי בארה”ב יש להרשם לפני ההצבעה וכי אוכלוסיות מסוימות נוהגות להמנע מלהרשם אפילו.

    האם יש נתונים (או האם מותר לפרסם), לגבי אחוז או מספר הנרשמים להצביע השנה ? … הגיוני יהיה לחשוב כי פחות משבועיים לבחירות אחוז הנרשמים יהיה גבוה יותר משנים קודמות (ופילוחם שונה), אם אכן השנה תהיה המנעות נמוכה…

  8. אמיר ג. הגיב:

    כן.!!!

  9. גיל הגיב:

    לראות איך עובדת הבחירה המוקדמת. יש תור ארוך מאוד, ולוקח חצי שעה עד שמגיע התור להצביע. ההצבעה עצמה אורכת משהו בן 15-20 דקות למי שמסמן את כל הבחירות כי יש כל כך הרבה דברים להבציע עליהם. לרוב האנשים אין ממש מושג מעבר לבחירות לנשיאות ולסנאט במי לבחור או באיזה בונד או משאל זה או אחר לתמוך וזה קצת מפליא בעיניי כל החופש הזה.

  10. יואב קרני הגיב:

    שגיא —

    שאלה טובה, אין לי עליה תשובה. אני יודע שההרשמה לא נסגרה בכל המדינות, מקווה שנראה נתונים לקראת סוף השבוע.

    ץודה

Leave a Reply