מהפכת הפרה המשוגעת

אם נאמין להמונים שמילאו השבוע את חוצות סיאול, נשיא דרום קוריאה זומם להרעיל את בני ארצו. עובדה: הוא הסיר את האיסור על יבוא בשר בקר מארה”ב, והלוא הכול יודעים שבשר אמריקאי הורג.

האם הדרום קוריאנים השתגעו? האם אין להם עוד חשק להיות?

תשובה חלקית היא שהרבה צעירים עם הרבה אינטרנט וטלפונים סלולריים מצאו סיבה למסיבה: להפיץ שמועות זוועה, להתארגן במהירות, למחוק את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות — וכן, גם להשתגע, וגם קצת לא להיות

חוצות סיאול, עשרה ביוני 2008, על עמוד השער של עתון דרום קוריאני

 

כמה זמן נחוץ לפוליטיקאי פופולרי כדי להפוך לפוליטיקאי לא-פופולרי מאוד? נראה בעליל שפִּרקֵי הזמן מתקצרים והולכים. שורה של מנהיגים, שהגיעו לשלטון ב-14 החודשים האחרונים, נמצאים בצניחה חופשית.

ראו-נא מה קרה לניקולא סרקוזי בצרפת וּלגורדון בראון בבריטניה, לַנשיאה כריסטינה פֶרנַנְדֶס דה קירצ’נֶר בארגנטינה ולראש הממשלה יאסוּאוֹ פוּקוּדה ביפאן.

אבל ספק אם מישהו יכול להשתוות ללי מייאנג-באק, הנשיא בן מאה הימים של דרום קוריאה. הפרש נצחונו בבחירות של סוף השנה שעברה היה גדול מזה של כל קודמיו. קודמו המיידי היה כל כך שׂנוּא, עד שהפופולריות שלו ירדה מתחת לששה אחוזים (ישראלים כמובן לא יתרשמו).

לי אמנם לא התחרה בברק אובמה בכריזמה וּבהילה משיחית – אבל הדרום קוריאנים קיוו שהוא יוכל לנסוך דינמיות בַּ”נס הכלכלי” המקרטע של דרום קוריאה. היא עלתה מאשפתות. לפני 50 שנה היא עמדה במקומה של גאנה. כיום היא ה-13 בליגת הארצות המתועשות.

הנס נתקע, והציפיות גדלו. מה לך איש מתאים יותר לתיקון מסלול מן המנכ”ל לשעבר של חטיבת הבניין בתאגיד הענק ‘יונדאיי’? הוא יודע איך לנהל, הוא יודע את מי למנות, הוא מאזין לעצות הנכונות.

אז מדוע נשפכו השבוע אולי 400,000 בני אדם אל מרכז עיר הבירה סיאול (המשטרה אומרת 60,000, בוויכוח שיישמע מוּכּר להפליא לוותיקי כיכרות בתל אביב)? מדוע הפופולריות של הנשיא לי צנחה בתוך שלושה חודשים מ-50% ויותר ל-22%? וּמדוע שִלטֵי המפגינים השוו אותו עם לי וואן-יאנג, הבוגד המפורסם ביותר בתולדות האומה?

ככה אומרים בטלויזיה

לי וואן-יאנג היה שר הֶחצר של אחרון מַלכי קוריאה, בתחילת המאה ה-20. הוא מכר את ארצו ליפאנים. אמנם היפאנים נשארו שם רק 35 שנה, אבל הקוריאנים אינם מצליחים לשכוח. יפאן ניסתה למחוק מעיקרה את התודעה הלאומית של אחד העמים העתיקים ביותר עלי אדמות (המיתולוגיה של הקוריאנים מעמידה את גילם הקולקטיבי על 5,000 שנה).

המפגינים הנרגשים ברחובות סיאול האשימו את הנשיא לי לא רק שהוא “מוכר” את ארצו לאמריקאים. בהתרפסותו לפני ארה”ב, איש העסקים בן ה-66 מוכן להרעיל את בני עמו. עובדה, ככה אומרים בטלויזיה, ככה כותבים בעתונים.

ילדה בת 13 מצוטטת: “אני השתדלתי כל כך להשיג ציונים טובים, חבל שעכשיו אני אמות מהרעלה”.

אפילו בעולם ידוע-היסטריה צריך להודות, כי ההיסטריה המשתלטת על דרום קוריאה ראויה לתדהמה מיוחדת.

הכול התחיל לפני ארבע שנים, כאשר בארה”ב התגלה מקרה של ‘מחלת הפרה המשוגעת’. כשלעצמן, נסיבות הגילוי היו חמורות. במקום לעכב את הבשר הנגוע, הוא הורשה לנדוד בצינורות הייצור, עורבב בבשר ממקורות אחרים, ונשלח אל מדפי ההמבורגרים בכל רחבי אמריקה. כמעט 50 ארצות הפסיקו מייד את יְבוּא הבשר מארה”ב.

כמעט כולן חזרו והתירו את היבוא בתוך שנתיים. הדרום קוריאנים עמדו על תקופת המתנה ארוכה יותר. הם המתינו לאישור חד משמעי של הארגון הבין לאומי לבריאות בעלי חיים (OIE). האישור הגיע לבסוף בספטמבר שעבר. אבל לדרום קוריאנים לא היה חשק מיוחד להסיק את המסקנות.

“אנחנו ארץ סוחרת”

הוא רוצה לייצא, אמר בוש לדרום קוריאה, ולא רק תפוזים (בצילום שהופיע בעמודיהם הראשונים של עתוני סיאול)

ארה”ב חשדה שהסיבה העיקרית לסגירת השערים היתה קשורה פחות בִּבריאוּת ויותר בפרוטקציוניזם. מחירו של הבשר המיוּבָּא היה קטן בַּחצי מזה של הבשר המקומי. ככה זה בארץ דמוקרטית: קבוצות אינטרסים משפיעות על מדיניות, גם כאשר מוטב שלא ישפיעו. מי מיטיבים לדעת טוב מן האמריקאים. המִגזר החקלאי בארה”ב מוגן וּמסובסד יותר מכל מִגזר אחר בכלכלת ארה”ב, כנראה יותר מכל מִגזר חקלאי באיזושהי כלכלה.

הבעיה היא שדרום קוריאה חבה את הצלחתה הכלכלית לסחר חופשי. פרשן ב”ג’ונג-אנג”, עתון חשוב בסיאול, הזכיר זה לא כבר לקוראיו, כי בעוד שחלקו של הסחר בכלכלותיהן של ארה”ב, של יפאן ושל סין מגיע ל-25%, בדרום קוריאה הוא עומד על 75%. “אנחנו ארץ סוחרת”, כתב.

דרום קוריאה היא שותפת הסחר השביעית בגודלה של ארה”ב, 83 מיליארד דולר בשנה שעברה. מיליון מכוניות דרום-קוריאניות נמכרו בארה”ב, מוצרי האלקטרוניקה של דרום קוריאה קרובים לדומיננטיות בחנויות אמריקאיות המוכרות מחשבים וטלפונים סלולריים. הדרום קוריאנים אינם יוצאים מגדרם לפתוח את שערי שוּקיהם: רק 6,000 מכוניות אמריקאיות נמכרו באותו הזמן בארצם.

“הארץ הסוחרת” רוצה מטבע הדברים לסחור עוד יותר. בהיעדר התקדמות בשיחות הסחר הרב-צדדיות (המתנהלות, או לא כל כך מתנהלות, בדוחה בירת קטר), דרום קוריאה התחילה לחתום הסכמי סחר דו-צדדיים. היא רצתה הסכם כזה בייחוד עם ארה”ב, מפני שהוא יוסיף לפחות 20 מיליארד דולר בשנה לפעילות המסחרית.

קודם כול בשר בקר, אמרו האמריקאים, ורקעו ברגלם. לפני חודשיים נסע הנשיא החדש לי לוושינגטון, בכוונה מוצהרת לפתוח פרק חדש ביחסים הפוליטיים והכלכליים. משם באה הידיעה שהוא מסיר את האיסור על בשר בקר.

“ילדים רכים גוֹועים”

צעירים דרום קוריאניים זועמים, יודעי-אינטרנט וחמושים בטלפונים סלולריים רבי-פעלולים, עזרו לשנות את האופן שבו מתנהלת הפוליטיקה של ארצם.

“אין זה מן הנמנע שאנחנו מתנסים עכשיו מבלי דעת בסוג חדש של פוליטיקה”, אומר צ’ון סאנג צ’ין, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת סוגאנג. “בעיני רבים, האינטרנט מספק עכשיו את המנוף היחיד להשגת דמוקרטיה”, הוא מוסיף.

(מתוך דיווח של סוכנות הידיעות ‘רויטרס’, 13 ביוני 2008)

רק זה חסר לדרום קוריאנים. הם לא רק האומה הסוחרת ביותר, הם גם כנראה האומה האינטרנטית ביותר. על האינטרנט נולדה איפוא במהירות מסחררת תנועת מחאה. 1.2 מיליון בני אדם חתמו על עצומה שקראה להדחת הנשיא. הסטודנטים הצעירים שהנהיגו את המחאה החליטו לערוך עצרת ענקית בסיאול בדיוק ביום השנה ה-21 להתקוממות קודמיהם נגד רודנות צבאית, ב-1987.

זה לא היה הוגן כלפי הנשיא לי, שהיה פעיל בתנועת ההתנגדות לדיקטטורים. וזה לא היה הוגן כלפי ארה”ב. לפני 58 שנה, צבא אמריקאי הציל את דרום קוריאה מסיפוח לצפון קוריאה הקומוניסטית.

‘הרלד’, עתון בלשון האנגלית היוצא בסיאול, הזכיר השבוע לקוראיו: “הניגוד בין שני חֲלָקָיו של חצי האי הקוריאני הוא כל כך משווע, עד שבשעה שבני הדרום מפגינים נגד יבוא בשר בקר מארה”ב, ילדים רכים גוֹועים במה שנראה כרעב מחמיר והולך בצפון”.

הסימנים מעידים שטענות כאלה נופלות על אוזניים ערלות. מזדקנים וּמתמעטים הדרום קוריאנים, הזוכרים לאמריקה את חסד נעוריה. שִׂנאה כלפי ארה”ב התפתחה לממדים פתולוגיים. סוף סוף, דרום קוריאה היא אחת הארצות המעטות בעולם הלא-מערבי שבריתהּ עם ארה”ב הצילה את חייה, והעלתה אותה אל פְּסָגות של הצלחה.

בשיטה הפוליטית הדרום קוריאנית יש נשיא אקזקוטיבי ולידו מכהן ראש ממשלה, שהוא ממַנֶה. בדרך כלל זה סידור נוח, המאפשר לנשיא להיפטר מראש הממשלה, כדי לפתוח דף חדש בלעדיו.

כלל לא בטוח שזה יעבוד הפעם. זה מצב עם פוטנציאל מהפכני. רחובות סיאול רוצים את ראשו של הנשיא עצמו. אם תהיה מהפכה, היסטוריונים ייאלצו לקרוא לה “מהפכת הפרה המשוגעת”. בוושינגטון חוששים שלמהפכה כזאת יהיו תוצאות דרמטיות: ניתוק דרום קוריאה מֵחֵיקה של ארה”ב וּגלישתה אל מערכת השמש הסינית.

למסתכל מרחוק נדמה שאולי הדרום קוריאנים פשוט מאבדים את החשק להיות.

 

שונאים, שונאים

השאלה מדוע הדרום קוריאנים שונאים את אמריקה כמובן אינה חדשה. היא נשמעה למשל בסוף 2002, בנסיבות המזכירות קצת את הימים האלה. הנה קטע מרשימה שכתבתי ב’גלובס’, ב-25 בדצמבר 2002, תחת הכותרת ‘מדוע הם שונאים את אמריקה’.

שמונים-ושבעה אחוז של הסעודים מחזיקים בדעה “לא חיובית” על אמריקה (על פי סקר של ג’ון זוגבי)? לא מפתיע במיוחד.

ה”גְרינגוֹס” אינם פופולריים באמריקה הלטינית? זה עניין רגיל, הנמשך כבר איזה 175 שנה.

אבל רגשות אנטי-אמריקאיים עזים בבריטניה? גל אנטי-אמריקאי בגרמניה, העוזר לקנצלר מקרטע להישאר בשלטון? התפרצות אנטי-אמריקאית, הטורפת את הקלפים הפוליטיים בדרום קוריאה?

איך כל זה יתכן? הרי אנחנו מדברים על שלוש ארצות, שכנראה לא היו קיימות עכשיו, בכל אופן לא במהדורתן הנוכחית, אילמלא אמריקה הושיטה להן יד ארוכה מֵעֵבֶר לאוקיאנוס, והצילה אותן מפני שיטפון טוטליטרי, נאצי או סובייטי.

קשה להיזכר אימתי גאו רגשות אנטי-אמריקניים בעוצמה כזאת.

מה נגיד לא על אלה השוכחים את ההיסטוריה של אמצע המאה ה-20, אלא על אלה השוכחים את הגיאוגרפיה ואת הפוליטיקה של תחילת המאה ה-21? איזו סיבה שבעולם יש לדרום קוריאנים לשנוא את אמריקה?

במקרה שלהם אי אפשר להגיד שבלי האמריקנים הם היו נכבשים בידי משטר קומוניסטי ברוטלי, מפני שהם דווקא נכבשו. הקומוניסטים שלטו בבירתם סיאול במשך שלושה חודשים בשנת 1950, ולימדו אותם פרק שלא יישכח בהלכות דמוקרטיה עממית.

הדרומיים אינם צריכים אלא להתבונן בעוני וברעב, שלא לדבר על הדיכוי המפלצתי, בצפון קוריאה, כדי לדעת מה היתה יכולה להיות מנת חלקם, אילו נשארו תחת שלטון קומוניסטי.
רק העזה צבאית גדולה של ארה”ב, לצד נכונות אמריקאית להסתכן בעימות עם ברית המועצות ועם סין, הצילו את דרום קוריאה. חמשים שנה לאחר שניצלה, דרום קוריאה היא אחת המעצמות התעשייתיות המובילות של העולם, ענק טכנולוגיה, עם רמת מחיה הגבוהה בערך פי 18 מזה של הצפון, ועם דמוקרטיה מלבלבת שכבר עמדה במבחן העליון של כל דמוקרטיה: חילופי שלטון.

נוסף על זה, צפון קוריאה מנופפת עכשיו בטילים גרעיניים, וחיקה החמים של אמריקה לא היה חיוני לעצם שיורו של הדרום יותר ממה שהוא עכשיו. 37,000 חיילים אמריקניים בדרום קוריאה היו צריכים להיות האורחים הרצויים ביותר בכל בית דרומי.

“החיילים האמריקניים הרוצחים”

תחת זאת, בתחילת החודש, דווקא ביום השנה ה-61 להתקפה היפאנית על פרל הרבור, צעדו 15,000 דרום קוריאנים נושאי לפידים בחזית השגרירות האמריקנית. “הבה נגרש את החיילים האמריקניים הרוצחים מארצנו”, קראו המפגינים.

כל זה קרה מפני שבית משפט אמריקני זיכה שני חיילים מאשמת דריסה של שתי נערות קוריאניות ברכב צבאי. זה היה כמובן מאורע טראגי, ויתכן שבית המשפט שגה – אבל מכאן ועד “החיילים האמריקנים הרוצחים” רחוקה הדרך. הרוצחים האלה היו במשך שנים הסיבה היחידה שצפון קוריאה לא חזרה ופלשה.

שבוע אחד אחר כך השתתפו 50,000 דרום קוריאנים בהפגנה בחזית בית העיריה בסיאול. לפי אחד הדיווחים, “הם רקדו לצלילי פזמון רוק קוריאני פופולרי, המטיח גידופים גסים בארה”ב”. אחד המארגנים, כוהן דת נוצרי, הכריז, כי “חלפו 50 שנה מאז שהאמריקאים הגיעו לכאן, והגיעה השעה שהם יחזרו וישקלו את נוכחותם”, כמו היה מדובר בתיירים חצופים, לא בחיל הצלה.

פרשן בעתון ‘קוריאה טיימס’ כתב, כי “רגשות אנטי-אמריקניים התפשטו כמעט לכל רובד של החברה הקוריאנית – והם מתרחבים בקצב מדהים”.

ואמנם, בשבוע שעבר נבחר בדרום קוריאה נשיא חדש, נו מו יון, שבמרוצת מערכת הבחירות שלו התקשה להגיד אף מלה טובה אחת על ארה”ב. בעוד שיריבו הימני הטעים פעם אחר פעם את חיוניות הברית עם ארה”ב, נו הסתייג כמעט מכל צד של מדיניות החוץ האמריקנית, והיה קרוב לתאר את ארה”ב כִּמחרחרת מלחמה, לא רק בקוריאה אלא גם בעיראק ואפילו באפגניסטן. אמנם נכון שהוא ניצח בהפרש קטן, רק שני אחוזים, אבל בארץ כדרום קוריאה היה אפשר להניח, שידידוּת עמוקה כלפי ארה”ב אינה אופציה, אלא היא הכרח גמור.

 

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.

מסרים אישיים, שאינם נוגעים לתוכן הרשימה, מוטב לשלוח בנקישה על הקישור הזה. תודה.

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

7 Responses to “מהפכת הפרה המשוגעת”

  1. mosheshy הגיב:

    הם אומרים לאבא(ארה”ב): תודה לך על הכל,אבל כעת אנו רוצים לעמוד על רגלינו לבד.יש לקוריאנים יכולת כלכלית חזקה,צבא מאומן ומצוייד היטב.(הצבא הצפון קוריאני,מספרית, גדול יותר ,אבל אינו שווה ערך לצבא הדרום הקוריאני המשוכלל והחדיש).
    הדרום קוריאנים יכולים גם הם,בקלות,לייצר פצצה אטומית.יש להם את הידע, ואת היכולת הכספית.האבא(ארה”ב) פשוט לא נתן להם.מהסיבה שארה”ב לא רצתה במירוץ גרעיני באותו האיזור.(יפן גם היתה מבקשת.ואולי גם טייוון).הקוריאנים הם עם גא ועז נפש,שסבל רבות מכיבושים שונים של האמפריות שהיו סביבו.כעת,הקוריאנים מרגישים חזקים,עצמאים,בטוחים בעצמם ובכוחם.וכמו כל ילד מתבגר,רוצים לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם.האבא חייב להבין שזה התהליך הטבעי של הדברים.
    בנוגע לסחר החופשי,אתה צודק.מדינה שדוגלת בסחר חופשי,ואין מונעים ממנה מלמכור את מרכולתה במדינות אחרות,אינה יכולה להקים חומות וחסמים בפני הסחורות של מדינה אחרת,אשר אינה מגבילה את הסחר הקוריאני.דרום קוריאה חייבת להיענש על כך.יכול להיות שאין לארה”ב הרבה ברירות.בגלל מיקור החוץ שנעשה מתוך ארה”ב החוצה,לא מייצרים בארה”ב יותר את המוצרים שכן מייצרים בקוריאה.כך שאין לארה”ב הרבה ברירה.אם הצרכנים בארה”ב רוצים מחשבים,מסכים,מוצרי אלקטרוניקה,ושאר דברים המייוצרים בקוריאה,הם לא ישימו חסמים על המוצרים הקוריאנים.למעשה,חוץ מהפעלת כוח צבאי,או איום בהפעלת כוח צבאי,אין לארה”ב הרבה דרכים כלכליות כדי לכפות על קוריאה לשנות את החלטותיה.

  2. כרובי הגיב:

    השיטה הקיימת חייבת להשתנות, חייבת לאפשר שליטה ישירה של האזרחים על השלטון שלהם. דמוקרטיה ישירה היא רק שאלה של זמן.

  3. דני פ הגיב:

    מושג מרכזי בתרבות הקוריאנית הוא “האן” – ריגשות נחיתות מעורבים בזעם, רצון בנקמה, ותחושת אין-אונים:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Han_%28cultural%29

    נשמע די מייגע. לגופו של עניין, האם האם לא שבארה”ב גם אוכלים את הבשר הזה ואף אחד לא נפגע?

    בכל אופן, למרות שהמחאות האלה מגוחכות, לא קצת מוזר לקרוא לכוח האמריקאי שנמצא שם 20 שנה לאחר המלחמה הקרה “כוח הצלה”? לא קשה להבין שהמשך הנוכחות האמריקאית מהווה פגיעה בכבוד הלאומי של קוריאנים ומלב תחושות אנטי-אמריקאיות.

    ועוד דבר, אני לא כ”כ מבין מדוע אפילו גלישה קוריאנית ל”מערכת השמש הסינית” היא אובדנית ו\או ניהיליסטית.

  4. אוירה הגיב:

    הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
    מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם.

  5. חזי הגיב:

    מעניין אותי לדעת עד כמה הציבור האמריקאי מודע לעניין הזה.

  6. רועי מיל הגיב:

    דני פ, אם מערכת השמש הסינית אומרת “צפון קוריאה”, אז בהחלט יש ממה לפחד. חוץ מהמשטר שהיה שם 50 שנה, אין בינם לבין הדרום-קוריאנים הבדל.

    ז’ניה, שאלה אחת היא על מי מגנים החסמים? (אולי עדיף להתמקד בענפים יותר יעילים מגידול בקר – ענפים בהם דרום קוריאה כבר הוכיחה עליונות בלי שטיקים של מכס) שאלה שניה – אם על הראשונה יש תשובות מספקות – היא מדוע ארה”ב אינה מטילה חסמים על יבוא מכוניות קוריאניות כדי להגן על המפעלים שכבר אין לה במישיגן? לטובת המדינות המתפתחות, במקום להגן על החסמים של המתפתחות, עדיף לתקוף את החסמים (או הסובסידיות) של האמריקאים בחקלאות.

  7. יואב קרני הגיב:

    Mosheshy (מה בעצם שמך? התואיל לכתוב אותו בעברית?): המשוואה כלל לא פשוטה. התלות בארה”ב אינה נוגעת רק לנוכחות של כוח צבאי אמריקאי לא גדול על אדמת דרום קוריאה. כלכלת דרום קוריאה תלויה ביצוא מסיבי לארה”ב. נתוני לשכת הסטטיסטיקה של ממשלת ארה”ב census.gov/foreign-trade/statistics/highlights/top/top0712.html מעמידים את יתרונה של דרום קוריאה במאזן הסחר עם ארה”ב על 13 מיליארד דולר ב-2007 — אמנם הרבה פחות מיתרונן של סין, של יפאן, של קנדה ושל מקסיקו, אבל סכום ניכר מאוד. הסכם סחר חופשי יגדיל את הנפח בערך ב-25%.

    כפי שציטטתי מעטו של הפרשן הדרום קוריאני, “ארצנו היא ארץ סוחרת”. מאין לה אוצרות טבע, סחר הוא המנוף העיקרי של פיתוח. אני מציע לך לעיין בסקירה של התאחדות איכרים בארה”ב wsfb.com/system/files/AFBF-KORUS-econ-analysis.pdf ולהתרשם משיעורי הצמיחה בדרום קוריאה, שהעלו אותה ממדרגה אפריקאית בסוף שנות ה-50 אל צמרת המדינות המתועשות בשנות ה-90.

    הנח לדימויי “אבא” ו”ילד”. הם חדלו להיות רלוונטיים זה כבר. עניין הפצצה הגרעינית, במחילה מכבודך, הוא קצת לא רציני.

    כרובי: אני שותף לתמיכתך בדמוקרטיזציה, אבל משאלי-אינטרנט על החלטות מדיניות הן מכניזם לאנרכיה, וזו בדיוק מגמתם.

    דני: תודה על הערתך בעניין ‘האן’. יש עוד קונסםפציות עתיקות-ימים בתרבות הקוריאנית, המסבירות גם את תופעת צפון קוריאה. תערובת של רדיקליות אורבנית ושל נוסטלגיה לקדם-מודרניות מעוררת בי רגשות מעורבים מאוד.

    גלישה קוריאנית אל מערכת השמש הסינית תביא בהדרגה את קץ חרויותיה של דרום קוריאה. אני חושב שזו הנחה הגיונית בהתחשב בשיטותיה של סין ובצורת המחשבה שלה.

    חזי: קשה לדעת “מה הציבור האמריקאי יודע”. אבל בדקתי את עמודיהם הראשונים של 320 עתונים אמריקאיים (באתר הרשת המופלא newseum.org)ביום שלאחר העצרת העצומה בסיאול — סיפור שיש לו זווית אמריקאית ברורה מאוד — ומצאתי שרק שלושה עתונים, שלושה!, דיווחו עליו בהבלטה: ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, מיאמי הרלד. אנחנו יודעים שעתונים חדלו זה כבר להיות מקורות המידע העיקריים, ואין לפניי סקירה השוואתית של אינטרנט ושל טלויזיה, אבל אני חושב שזה אופייני בהחלט. ביטוי לניתוק של אמריקאים מן האופן שבו זרים תופסים אותם. משונה שהסיפור הזה פסח אפילו על עמודיהם הראשונים של עתונים במדינות, או באזורים שבהם בשר בקר הוא ענף כלכלי חשוב.

    הערה טכנית: ז’ניה ואבי, עליכם לעמוד בכללי הזיהוי המלא. זו הסיבה שנאלצתי להשמיט את תגובותיכם. לחלופין, אתם יכולים לכתוב אליי (באמצעות הקישור בחלק השמאלי העליון של העמוד), לזהות את עצמכם, ולבקש ששמותיכם המלאים לא יופיעו. אין להשמטה שום קשר לתוכן מסריכם. להקל עליכם, שמרתי אצלי את הטקסטים המושמטים, אשמח להחזיר אותם אליכם כדי שתוכלו לחזור ולהציגם. (אם כי אבי נשמע כמו זה שנהג לחתום כאן “אזרח.”, והתבקש להדיר את רגליו. אם אין זה “אזרח”, אדרבא, יזדהה-נא, וייכנס.)

Leave a Reply