על התחזיות ועל ההזיות

 

 

כשהם חוזים את העתיד, למה הם מתכוונים? נוסטרדמוס תמיד צדק – לאחר מעשה. ה. ג’. וולס המציא את התחזיות העתונאיות של העתיד, עם הרבה פרטים. איבן בלוך פיענח את סודות העתיד באמצעות סטטיסטיקה – אבל איש לא היה מוכן להאזין. כמה הערות היסטוריות של סוף שנה על איזור הדימדומים שבין עתידנות ובין אסטרולוגיה

 

ב-1901 כתב ה. ג’. וולס סדרת תחזיות לשנת 2000. הסופר, ההיסטוריון והפוליטיקאי – שהעדיף תמיד את התואר “עתונאי” – היה אז בן 35, מן הכותבים הידועים באירופה. שש שנים קודם הוא פירסם ספר פופולרי על לונדוני הבונה מכונת זמן, ויוצא בה אל עתיד רחוק, כדי להציל את בני האדם מפני רודנותן של מפלצות תת קרקעיות.

הסדרה של 1901, שהופיעה תחילה בכתב עת בלונדון, ואחר כך קובצה בספר, ביססה את הקריירה הנבואית של וולס. מאותו זמן ואילך כמעט לא היה אפשר לדבר על העתיד מבלי לבקש את חוות דעתו. “נוסטראדאמוס החדש”, קראו לו, על שם הישן, הרופא הצרפתי בן המאה ה-16, שהשאיר אחריו היסטוריה מפורטת וּמלאת-חידות של 400 השנה הבאות.

וולס חזה גדולות וּקטַנות, נבוּאוֹתיו לא פסחו על העניינים הטריוויאליים ביותר. הוא ראה למשל את הקשר בין התקדמות התחבורה המהירה וּבין נדידה של אוכלוסיית הֶערים אל הפרוורים. הכּרַכּים של המאה ה-21, הוא כתב, יהיו גדולים כארץ אירופית ממוצעת. אנשים יעבדו בפילדלפיה ויתגוררו בוושינגטון, יעבדו בלונדון ויתגוררו בדרום וויילס.

הוא גם הביע את בטחונו הנחרץ בהתקדמות השכל הישר: אנשים ייווכחו עד כמה ישתפר תהליך הניקוי בבית, אם מישהו יואיל לעגל את הזווית החדה של חיבור הקיר והרצפה.

תקוות שווא קיווה ה. ג’. וולס, אם כי צריך להודות שזו לא היתה האכזבה הגדולה ביותר שהמאה ה-20 הסבה לאינטלקטואל הצעיר, המבריק והאופטימי.

ב-1916, השנה השלישית של מלחמת העולם הראשונה, הוא פירסם מאמר תחת הכותרת “המלחמה שתסיים את כל המלחמות” (The War to End all Wars).

הביטוי הזה נעשה עד מהרה נכס צאן-ברזל של העתונות ושל הפוליטיקה. הוא עמד במרכזה של ההתערבות האמריקנית במלחמה, ב-1917. הנשיא וודרו ווילסון כינס את ועידת השלום בוורסאי, בסוף 1918, בדיוק לתכלית הזו: להעניק לעולם פוליסת ביטוח מפני המלחמות הבאות.

נסיון התאבדות מוטרף

האופטימיות המופרכת של וולס היתה תוצאה בלתי נמנעת של זמנה. ערב מלחמת העולם הראשונה, אירופה הגיעה אל פסגת השפעתה וכוחה. היא היתה אמנם רבת מומים חברתיים, וכובד המשקל של הייצור התעשייתי התחיל כבר לעבור אל אמריקה – אבל דגלים אירופיים התנופפו מעל שני שלישים של כדור הארץ. אירופה הנחילה השכלה, טכנולוגיה, רפואה, ספרות ואמנות.

מי היה מסוגל להעלות על דעתו בקיץ 1914, שאירופה הפורחת, היורשת הגאה של אתונא ושל רומא העתיקות, עומדת לעשות נסיון התאבדות מוטרף? וכמובן, מי היה מעלה על דעתו, שזה רק נסיון אחד משניים, ושֶבְּשוֹך הנסיון השני אירופה שותתת הדם תרד מנכסיה?

 

מצעד האיוולת והמוות של מלחמת העולם הראשונה

אוסף האוניברסיטה של שוודיה

 

היסטוריון בריטי בן ימינו, נייאל פרגוסון, כתב, במלאות שמונים שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה, שהיא היתה “השגיאה הגדולה ביותר בעידן המודרני”. אף כי הדורות הבאים למדו לחשוב אותה ל”לא נמנעת”, היא לא היתה כלל מחויבת המציאות.

השראת האופטימיות של וולס – כמו גם זו של הרבה מבני דורו – באה מאיש יוצא דופן. בנסיבות שונות, אולי היינו חושבים אותו למציל האנושות. זה היה קורה אילו התממשה תחזיתו המורכבת להפליא, שגוי אל גוי לא יישא עוד חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה, פשוט מפני שאין לו, לגוי, סיכוי לנצח איזשהו גוי אחר.

בעל התחזית היה יהודי פולני, ממשפחה מתבוללת, שנעשה לימים רוסי נוצרי, אבל לא חדל להתעניין בגורל אחיו, והיה להם מליץ יושר נועז וּמעמיק.

שמו הפולני היה יאן בלוך, שמו הרוסי היה איוואן סרגייביץ’ בלוך, אבל הוא נודע לעולם החיצון בגירסה הצרפתית של שמו, ז’אן דֶה בְּלוֹש (Jean de Bloch). לאחר מותו כתב עליו ה’ניו יורק טיימס’, כי הוא היה “מן האנשים הראויים ביותר להערכה עלי אדמות”, לא פחות.

בלוך-בלוש היה איש פיננסים, בנקאי וּמנהל רכבות. הוא נולד בפולין ב-1836, והגיע אל פִרקו בדור שבו לאומנות עדיין לא הספיקה להשחית ליברליזם, והמשכילים האמינו בכל לבם שהִגָיון מדעי יוביל את האנושות אל שלום ואל שגשוג (אם כי מהלך המחשבה שלהם היה אירו-צנטרי לחלוטין. בדרך כלל, האינטרסים של אנשים לא אירופיים מיעטו לעניין אפילו את הליברלים שבהם; ובמידה שעניינו, הם קיבלו ביטוי פטרנליסטי).

בלוך עסק בכל מיני צדדים של קידום השגשוג באמצעים מדעיים, כולל פנסיות לפועלים וגידול בקר.

אמונתו של בלוך ביתרון העובדות על פני הרגשות הוציאה אותו לַהגנת היהודים, בעקבות הפוגרומים של 1881 בדרום רוסיה (שספרות ההשכלה העניקה להם את השם ‘סוּפוֹת בַּנגב’).

הוא הפריך בכתב, אחת לאחת, את הטענות האנטישמיות המסורתיות נגד היהודים. הוא הראה, באוסף מרשים של סטיסטיקה, עד כמה היהודים במערב רוסיה מועילים לכלכלה המקומית; ועד כמה חסרת שחר היא ההאשמה המסורתית, שחמדנוּת היהודים מגבירה את צריכת האלכוהול בין האיכרים הפשוטים. למעשה, הראה בלוך, פחות אלכוהול נצרך באזורי המגורים של היהודים.

האומנם עדיין תיתכן מלחמה?

ב-1898 בלוך פירסם, בששה כרכים, את חיבורו ‘על מלחמת העתיד’, 3,000 עמוד ויותר. חלק מן הספר הזה תורגם לאנגלית בשם ‘האומנם עדיין תיתכן מלחמה?’ (Is War Still Possible)

איבן בלוך (“ז’אן דה בלוש”)

אוסף ארמון השלום בהאג

בלוך תיכנן את המלחמה הגדולה הבאה בשביל הגנרלים, והראה כי חזקה עליה שהיא תהיה התכתשוּת חפירות סטאטית ארוכה. היא תצריך גיוס ממושך של מיליונים, תתפתח למלחמת התשה כלכלית, תביא “התמוטטות של כל מִבנֵה החברה”, וסופה שתניב מהפכות עממיות.

כיאה לרציונליסט, הניתוח המעמיק שלו הביא אותו למסקנה, אשר אופטימיות ופסימיות היו כרוכות בה יחדיו: “מלחמה אינה אפשרית עוד, אלא במחיר של התאבדות”.

הצאר ניקולאי השני אימץ את הגיונו של בלוך אל לבו. מה מעניין. סוף סוף, ניקולאי היה לא רק אנטישמי חסר תקנה, אלא גם הוביל לימים את רוסיה אל האסון של מלחמת העולם הראשונה, אל המהפכה ואל מלחמת האזרחים.

אף על פי כן, ב-1899 הצאר יזם את ועידת האג הראשונה, שבה הוסכמו מכניזמים למניעת מלחמות וּליישוב סכסוכים. מקובל להניח שספרו של בלוך היה מקור השראתו.

בלוך צדק – ובלוך טעה. הוא צדק מפני שחזה בדרגה מדהימה של דיוק את מהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא טעה, מפני שלא השאיר מקום במִשוואה הרציונלית שלו לאקטים הלא-רציונליים של מדינאים ושל מצביאים. הם כמו גמרו אומר לעשות את כל הטעויות שמפניהן הקדים בלוך להזהיר.

ב-1901, בימי חייו האחרונים, בלוך כבר ידע שנכשל. זמן קצר מאוד לפני מותו הוא כתב לקוראיו בלונדון, כי העובדות שאסף, והמסקנות הנובעות מהן, “כה מנוגדות לאינטרסים המושרשים של בעלי הכוח הגדולים ביותר בחברה” עד שאין תקווה כי הם ירשו להן להתקבל.

“פטריוטיות היא עניין מכובד”, בלוך הוסיף וכתב,

אבל מסוכן מאוד לזהות אותה עם האינטרסים של מעמד אחד. מה מכובדת, ומה פאתטית, היא העקשנות שבה הקאסְטה הצבאית דבקה בזיכרון של מצב העניינים הקודם, זה אשר כבר שבק חיים לכל חי. לרוע המזל, המחיר גבוה וּגדוֹלה הסכנה.

“ההמונים הבריטיים”, שאליו הפנה את קריאתו נגד המלחמה הבאה, לא שעו לו.

בלוך ניחן בחריפות מיוחדת במינה: הוא לא רק חזה את העתיד בדיוק מבהיל, אלא הוא גם חזה את סירובם של בני העתיד להטות אוזן לתחזיתו.

העכברושים הרדיואקטיביים

על כשלונו של בלוך אפשר להגיד כי הוא שינה את פניה של תעשיית התחזיות. היא חדלה להניח את הקשר ההכרחי בין עובדות למעשים. היא נטתה לפסימיות.

האיש המתואר לפעמים כ”סבא של העתידנות”, ר. באקמינסטר פוּלֶר (מת ב-1983), הציג לעצמו את השאלה “היש לאנושות הסיכוי להשתייר על פני כדור הארץ בהצלחה לאורך ימים ?” הוא חיבר שלושים ספרים בנסיון נואש לתת תשובה חיובית.

הרמן קאהן, הנביא הפוליטי המצוטט ביותר באמריקה בשנות ה-60 וה-70, כתב תרחישים כבדי-ראש למלחמה גרעינית. הוא הפחיד את קוראיו פחות בעצם האפשרות של מלחמה ויותר במסקנתו ש”החיים יימשכו” גם אחריה, כפי שנמשכו לאחר המגיפה השחורה באירופה במאה ה-14 (העכברושים הרדיואקטיביים ההם). הוא היה כנראה אחד ממקורות ההשראה ל’דוקטור סטריינג’לאב’, סרטו של סטנלי קוּבּריק על המדען המשוגע הלהוט למלחמת גוג-ומגוג.

ב-1976, כאשר לארה”ב מלאו מאתיים שנה, קאהן פירסם ספר אופטימי להפליא, ‘מאתיים השנה הבאות’, על ארה”ב בשנת 2176. זו היתה במידה רבה תשובה למחקר פסימי שהיכה אז גלים, “מגבלות הצמיחה” (Limits to Growth), שהוציא מכון המחקר של ‘מועדון רומא’.

ב’מאתיים השנה הבאות’, קאהן דחה מעיקרן את ההערכות על המגבלות הטבעיות של כדור הארץ. “לפני מאתיים שנה”, הוא כתב,

בני האדם היו מעטים, כמעט כולם היו עניים, וחיו בחסדיהם של איתני הטבע. מאתיים שנה מעכשיו, אנחנו מצפים שבני האדם יהיו רבים לאין ספור, עשירים – וּבִשליטה מלאה של כוחות הטבע.

קאהן ואנשיו, במכון המחקר האדסון, העריכו כי בִּפרוֹשׂ המאה החמישית של ארה”ב, על פני כדור הארץ יתגוררו  24 מיליארד בני אדם (פי ששה ממספרם הנוכחי), והכנסתו השנתית הממוצעת של כל אחד מהם תהיה 26,000 דולר, במושגים הנדיבים יחסית של 1976.

הימים היו ימי המלחמה הקרה, ורוב השאלות האפוקליפטיות של הימים ההם נשאלו בקשר עם סיכויי השיור המיידיים של המין האנושי. ב-1983, עתונאי ניו יורקי, ג’ונתן שֶל, כתב ספר שנעשה מייד רב-מכר רב-יבשתי. שמו היה ‘גורל כדור הארץ’, והוא חזה כי עימות גרעיני יהרוס לא רק את הציוויליזציה, אלא גם את מערכת האקולוגיה (ecosystem). על כנן יישארו רק צורות חיים פרימיטיביות כמו עשבים, שיוכלו לעמוד בקרינה הרדיואקטיבית.

הכותרת של אחד מחלקי הספר אמרה הכול, “רפובליקה של חרקים ושל עשבים”.

לספר היתה השפעה לא מבוטלת על התנועה לפירוק חד-צדדי של הנשק הגרעיני, אשר צברה תנופה ניכרת בימים ההם, בייחוד במערב אירופה. אלה היו הימים הנשכחים, שבהם מפגינים אלימים ניסו יום אחר יום לפגוע בבסיסי צבא אמריקניים בגרמניה ובבריטניה.

“התתקיים ברית המועצות עד 1984?”

מן העֵבר השני של מסך הברזל, בברית המועצות, לא בקעו קולות כה רמים, ובוודאי לא קולות כה ממוּמנים. אבל תרחיש עתידני נועז אחד בא ב-1970.

המהדורה העברית, ספריית פועלים, 1971

אנדריי אַמַלְריק, דיסידנט צעיר, אשר גורש מאוניברסיטת מוסקבה על נון-קונפורמיוּת, פירסם ספר קטן, שניתן לו השם ‘התתקיים ברית המועצות עד 1984?’ זה היה רמז לספרו המפורסם של ג’ורג’ אורוול ‘1984’.

אמלריק – בניגוד לבלוך, שבעים שנה קודם; בניגוד לקאהן וּלשֶל – לא ביסס את ספרונו על מחקר של ממש. זה היה פמפלט כמעט בוהמייני, יותר ספרות מִמדע.

נתן שרנסקי סיפר לימים על ביקור של קציני קג”ב בבית כלאו, ב-1984. הם פרצו בצחוק כאשר הוזכר באוזניהם ספרו של אמלריק. “הוא מת זה כבר – ואנחנו עדיין כאן”, הם אמרו.

אמלריק מת ב-1980, ארבע שנים לפני שנבואתו התבדתה, ו-11 שנה לפני שהיא התאמתה.

בשנים ההן היו מעט מאוד אנשים, אם בכלל, אשר שקלו את האפשרות של התמוטטות ברית המועצות. הסי.איי.אי בוודאי לא שקל. בראשו עמד אז האיש המשמש עכשיו שר ההגנה של ארה”ב, רוברט גייטס. בטעות מפורסמת הוא ייחס לברית המועצות תמ”ג שהיה 60% מזה של ארה”ב. לימים התברר שתמ”גה של מעצמת העל השניה היה קרוב הרבה יותר אל זה של פורטוגל.

ראיון עם אמלריק, מתורגם מן ה’ניו יורק טיימס’, ב’הארץ’, 14 ביולי 1978. זה היה תשע שנים לאחר פירסום תחזיתו, והוא הודיע שהוא דוחה את יום הפורענות מעבר ל-1984, אם כי אינו חוזר בו כלל מן ההערכה שהיא ממשמשת ובאה. לחצו כאן כדי לקרוא את החלק המעניין ביותר מן הראיון (צילום של גזיר עתון ייפתח על מסך המחשב שלכם)

אפילו ב-1991, שנת חייה האחרונה של האימפריה הסובייטית, מומחים לענייני ברית המועצות דבקו בהנחה שהיא תאריך ימים. אחד מהם, פרופ’ ג’רי האו, חוקר בולט של הכלכלה הסובייטית מאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, כתב,

האמונה שברית המועצות תתפרק סותרת את כל מה שאנחנו יודעים על מהפכה ועל אינטגרציה.

האם הכשלון הפחות-או-יותר כללי מעניק לאמלריק את הזכות להיחשב לנביא? ההיסטוריון זאב וולטר לאקוויר נתן פעם תשובה מעניינת. אמלריק, הוא כתב, היה “נביא מקרי”.

הברקה וּמזל קירבו את אמלריק אל התשובה הנכונה – לא מחשבה שיטתית ולא העמקה. כל אימת שניסה להעמיק, נסיונו לא עלה יפה, למשל כאשר חזה התמוטטות סובייטית על רקע מלחמה כושלת עם סין. במידה מסוימת אפשר להגיד שלאמלריק היה שֵם נפלא לספר, עם הקדמה טובה. חבל שלא היה לו גם טקסט.

איך ידעת, בילי?

מה היה קורה, לעומת זאת, אילו אמלריק היה מחליט לקרוא לספרו ‘התתקיים ברית המועצות עד 1991′? סתם כך, מבלי לתת סיבה. נניח שהוא אפילו היה נוקב בתאריך המדויק, 16 בדצמבר, ואומר שביום ההוא יירד הדגל הסובייטי מִצְריח הקרמלין.

מה היינו אומרים עליו אז? שצלחה עליו רוח אלוהים? שיש לו יכולת התבוננות מטאפיזית אל העתיד? שהוא נוסע במרחבי הזמן, אולי בגירסה כלשהי של מכונת הזמן שחזה ה. ג’. וולס?

משהו מֵעֵין זה קרה לקולונל בילי מיצ’ל, האיש הנחשב לאבי חיל האויר האמריקני. מלחמת העולם הראשונה שכנעה אותו שמלחמות העתיד יוכרעו באויר. עלוּת ייצורה של ספינת מלחמה גדולה אחת – הוא הכריז – תספיק לייצור אלף מפציצים, שכל אחד מהם יוכל להטביע אותה.

‘משפטו הצבאי של בילי מיצ’ל’, עם גארי קופר, העניק חיי עולם למורד הגדול. הוא זוּכּה, והועלה לדרגת גנרל, לאחר מותו

סופו שהוא הועמד למשפט צבאי על אי-ציות, פרש משירות צבאי וּמת לפני שהוכרה צדקתו (מאבקו נעשה מקור השראה לסרט ‘משפטו הצבאי של בילי מיצ’ל’).

בשלב מסוים של מאבקיו, הממונים עליו החליטו להרחיקו ממרכז העניינים. הוא הוצב בהאוואי. שם הוא כתב דין-וחשבון עב כרס על מלחמה עתידה לבוא עם יפאן. זה היה ב-1925. הוא חזה שהמלחמה הזו תתחיל בהתקפה יפאנית על בסיס הצי האמריקני בפרל הארבור.

מפקדי הצי האמריקני לא האמינו בזה אפילו 16 שנה אחר כך, עד שההתקפה הזו אמנם יצאה אל הפועל, בשבעה בדצמבר 1941.

האם בילי מיצ’ל היה מבורך בכושר אנליטי בלתי רגיל? או שהוא היה “נביא מקרי”? האם תחזיות כאלה – מנותקות ממציאות קונקרטית, נועזות עד כדי קַלוּת דעת – ראויות אי פעם להאזנה רצינית? היש הבדל איכותי ביניהן ובין אסטרולוגיה?

אני למשל כתבתי רשימה ב-1993, שבה חזיתי כי בשנת 2000 הילארי קלינטון תתמודד על הנשיאות נגד קולין פאוול.

התחזית הזו, אין צריך לומר, היתה מלאה ליקויים: היא מתמודדת ב-2008, ולא נגד קולין פאוול. אבל אני חושב שב-1993 היה לי כמעט-מונופול על התחזית שגב’ קלינטון תתמודד אי פעם על הנשיאות. האומנם מותר לי לזקוף את התחזית הזו לזכותי?

התשובה, אל-נכון, היא לא. לא ייסדתי את התחזית על ידיעה קונקרטית. הייתי יכול באותה מידה לכתוב שב-2008 דגים יתחילו לדבר. התחזית שלי לא היתה כלל תחזית. היא היתה אסטרולוגיה עתונאית, שעשוע.

עצמותיו של נוסטראדאמוס

הפיתוי לחצות את הגבול מן הרצינות אל האסטרולוגיה (לא, אינני אומר שאסטרולוגיה מוכרחה להיות לא-רצינית) הוא לפעמים ניכָּר. שנה אחר שנה נהגתי לכתוב רשימה בסוף דצמבר תחת הכותרת “תחזיות והזיות”. שנה אחר שנה הייתי כולל בה תחזית על מותו של פידל קסטרו “השנה”, עד שחדלתי לכלול. האם זו היתה תחזית רצינית? אני חושש שלא.

פטרון החוזים וההוזים היה נוסטראדאמוס, שסוד נצחיותו הוא הגמישות הבלתי מוגבלת של שורותיו המסתוריות. לאחר שהתחוללה המהפכה הצרפתית, כמעט מאתיים שנה לאחר מותו, בפאריס המהפכנית הוצג ברבים נוסח אחת מנבואותיו, כדי שההמונים – או לפחות אלה מהם שידעו קרוא וכתוב – יוכלו לבוא ולהזין את עיניהם בפלא: הוא חזה את המהפכה, אלא מה.

זה אגב לא כל כך עזר לעצמותיו. זמן קצר לאחר המהפכה, חיילים שתויים פרצו אל הכנסיה הכפרית שבה הוטמן. הם פתחו לרווחה את גומחת הקבר, והוציאו את עצמותיו. אחד החיילים מזג יין ולגם מלוא הגולגולת, מפני שאמונה התהלכה על סגולותיה המאגיות.

רק אחר כך התברר שאפילו את זה – אפילו את חילול עצמותיו – חזה נוסטראדאמוס בדיוק מלא (הוא היה אחוז אובססיה שמבקשי נפשו בחייו יתעללו בגופו לאחר מותו). הוא גם חזה שהמחללים יבואו על עונשם, והם אמנם באו, בייסורים ניכָּרים.

מה שמחזיר אותנו אל התחזיות וההזיות של 2008, ועיקרן תחילה: במהלך השנה הבאה, פידל קסטרו…

שנה טובה. אולי.

תגובות יושמטו אם לא יעמדו בשני תנאים: יהיו עִנייניוֹת וּמנוּמָקוֹת וחופשיות מִפּגיעוֹת אישיות; ויהיו חתומות בשמו המלא של הכותב, לצד כתובת דוא”ל אמתית (היא לא תֵירָאֶה).

בעלי אתרים, הנותנים את כתובת אתריהם, וחותמים בשם הנָקוּט בַּאתריהם, פטורים מחובת הזיהוי המלא.

כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

17 Responses to “על התחזיות ועל ההזיות”

  1. ד.ט הגיב:

    נדמה לי שהיה איזה כתב של “חדשות” שניבא במרחק שנים רבות את ההתמודדות בין ברק לנתניהו.

    כדי שתחזית תהיה מועילה היא צריכה להיות מדוייקת – צריך לנבא איך יקרו הדברים ובעיקר מתי. זה החלק הקשה. לעומת זאת, תחזית כללית – “ברית המועצות תתפרק” – זה יחסית קל. אפשר למשל לנבא בביטחה שהאנושות תיגמל מן השימוש בנפט בעשורים הקרובים, אבל אם תשאל את המומחים כמה תעלה חבית בעוד שנתיים תקבל תשובות בטווח שבין 30 ו 200 דולר.

  2. ד.ט הגיב:

    בכתבה הזו:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/788917.html

    מובן שאפשר להרכיב אוסף דומה של תחזיות ימניות שהתבדו.

  3. ד.ט הגיב:

    אחד שהצליח קצת בנבואות מהסוג השני, כלומר ללא תאריך יעד, הוא היינריך היינה.

    גם באמירה הידועה על הספרים, גם בתחזית על המיליטריזם הגרמני ותוצאותיו, וגם בתחזית על עלייתו ונפילתו של הקומוניזם:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=105922&year=2005&month=11

  4. yigal laviv הגיב:

    האם ברית המועצות התמוטטה?אז מי זו רוסיה היום?

  5. זו ברית המועצות בלי אוקראינה השדודה ובלי טרף המדינות הבלטיות, בלי ביזת באקו ואוזבקיסטן, בלי גאורגיה הכבושה ובלי קזחסטן, וכמובן – בלי שלטון הדיכוי במזרח אירופה. היא רוסיה ששאיפותיה הקיסריות נבעטו 200 שנה אחורה, וטוב שכך.

  6. דוד הגיב:

    אחד האתרים המצויינים ביותר שהגעתי אליהם!!

    אחד הנושאים העוברים כחוט השני באתר זה, באופן לא מפורש, הוא המציאות והאמת. וגם רשימה זו נוגעת בזה.
    עבור מדענים החיזוי הוא ההוכחה לנכונות תאוריה, או לאמת. אבל אפשר להביט על העניין לא מנקודת המבט של החוזה, אלא מנקודת המבט של הצרכן. האם עיננו מסננת את המציאות ומשאירה רק את התחזיות שהתאמתו?

    .

  7. גיל הגיב:

    את טביעת הטיטאניק, שנים לפני שבכלל בנו את הספינה. היה גם עיתונאי שבמקרה שיבץ בהגדרות לתשבץ את הקודים של בסיסי הנחיתה של ארה”ב בפלישה לנורמנדי וחשדו בו שהוא מרגל.

    מובן מאליו שכאשר יש אינסוף תחזיות מסוגים שונים ומשונים, כמה מהן יהיו קרובות למציאות במקרה. אנחנו כמובן נוטים לשכוח את כל התחזיות השגויות.

  8. הד בר-ניסן הגיב:

    עמנואל טוד כתב ספר ב79 שחוזה את נפילת ברית המועצות.
    או כך לפחות מתואר בהקדמת הספר שלו שחוזה את ירידת ההגמוניה האמריקאית.
    http://www.amazon.com/After-Empire-Breakdown-Perspectives-Criticism/dp/023113102X
    ותורגם לעברית:
    http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=44002

    נאמן לצרפתיות שלו ניתן לחוש בספר
    wishfull thinking

  9. אורי אלכס הגיב:

    העתיד (כלומר ההווה) כפי שנראה בסרטים שונים:
    http://www.cracked.com/article_15756_2001-timecop-8-movie-futures-already-proven-wrong.html
    (משעשע)

  10. בנימין הגיב:

    (תגובה קנטרנית מעט על תקלדה שנפלה ברשימה: במשפט הבא: “הוא גם הביע את בטחונו הנחרץ בהתקדמות השכל הישר: אנשים ייווכחו עד כמה ישתפר תהליך הניקוי בבית, אם מישהו יועיל לעגל את הזווית החדה של חיבור הקיר והרצפה.” אני חושב שהתכוונת לכתוב “יואיל” אם א’, לא?)

  11. אלון ניסר הגיב:

    יואב כותב
    שכיוון שהתחזית שלו לא הייתה מבוססת על ידיעה מוקדמת כלשהיא היא הייתה אסטרולוגיה
    ייתכן וזה נכון במקרה הספציפי אבל יש כאן אי הבנה של ההבדל בין תחזית לאסטרולוגיה
    הוא לא נעוץ בהעדר ידיעה מוקדמת כלשהיא אלא בקשר בין ידיעות נתונות (להלן רמטכ”ל פופלארי שקורץ לפוליטיקה, הילארי היא וכו’ וכו, למפלגה הדמוקרטית יש קושי להעמיד מועמד כזה וכזה..וכו’) להכרות עם תהליכים סוציולוגיים ופוליטיים (או פיזיקליים וכימים במקרה של תחזית בפיזיקה) ומכאן לניבוי שניתן להפרכה
    אסטרולוגיה לא ניתן להפריך במבחן התוצאה
    ניבוי פוליטי ניתן ואם הוא מבוסס על נתונים מבוססים, ועל תיאוריה פוליטית מוצלחת הוא גם עלול להצליח (בקרוב מסויים, עיין ערך התרגיל שהוזכר עם נתניהו וברק)

    ולד.ט
    העיתונאי שחזה את ברק /נתניהו ב99 (אם כי כמדומני ב96) הוא חנן קריסטל (שיחד עם אילן כפיר) חזה בחדשות ב86 שבעוד עשור יתמודדו השגריר הצעיר והאלוף המבריק זה מול זה

  12. יואב קרני הגיב:

    אכן, בנימין, “יואיל”, תודה שהבחנת.

    לא ידעתי על תחזית קריסטל-כפיר מ-1986. מרשימה מאוד.

    אני נזכר בגליון מיוחד של ‘טיים’, לפני 33 שנה, שהעניק לישראל שני מקומות בחיזוי מאתיים המנהיגים של העתיד בעולם. הוא בחר בגד יעקבי ובשולמית אלוני. קצת פחות מרשים.

    הנעשה להלן טוטו ראשי-ממשלה בשנת 2018?

  13. ינון שפריר הגיב:

    איני יודע מי יהיה ראש הממשלה ב 2018 אבל אני די משוכנע שיתקיים דיון מעמיק לגבי הסיכויים של שמעון פרס להקים ממשלה….

  14. אלון ניסר הגיב:

    אין לי כוח להקליד את כל הניתוח שלי שמשום מה לא נכנס/נמחק/הייתה תקלה אצלי במחשב ועל כן אסכם
    2018 בחירות ראשונות אחרי האג’נדה הבטחונית

    שלי יחימוביץ מול גדעון סער/גלעד ארדן
    נציגת העובדים והתקשורת מול המשפטנים של הימין הנוקשה

  15. שלומי שטרית הגיב:

    יואב, כהרגלך מאמר חד ומעניין.
    לעניין בלוך, הרי שלדעתי הוא לקה בטעות שרגבים וגדולים לקו (ועדיין לוקים) בה, במיוחד בתחום מדעי ההתנהגות וההגות הפוליטית.
    בקצרה, מדובר בהנחה השגויה לפיה בני אדם הם יצורים רציונאליים – בעוד שהם, במקרה הטוב, יצורים המבצעים רציונאליזציה.

  16. מאיר צמח הגיב:

    תודה על המאמר, המאלף ומרתק כרגיל.
    הערה לגבי ‘סופות בנגב’: השימוש בשם-כיסוי זה נעשה מאונס, מחמת הצנזורה של הממשלה הרוסית, שלא אפשרה לדווח על המאורעות כהווייתם.

  17. יואב קרני הגיב:

    ד.ט. — אכן, היינה הוא דוגמא מעניינת, הרי הוא האיש שאמר (בעקבות מהומות 1819), “אנשים השורפים ספרים ישרפו בני אדם”. הוא הרי תוֹאַר כ”אינטלקטואל המודרני הראשון”, ואם כי אנחנו זוכרים אותו בייחוד על שיריו, הוא היה גם מסאי וּפרשן. יש בהחלט מקום לכלול אותו ברשימת החוזים, אם כי אני נסיתי להגביל את עצמי למאה השנה האחרונות.

    מאיר צמח, תודה על ההערה, לא ידעתי את מקור “סופות בנגב”, הנחתי שזו היתה מליצה משכילית.

    ליגאל לביב, אכן יוסי גורביץ השיב לך ברוח מה שאני הייתי משיב. שים נא לב לאחת מהתבטאויותיו המפורסמות (והמדכדכות) של פוטין: “התמוטטות ברית המועצות היא האסון הגיאו-פוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20”. התבטאות נפסדת — אבל מאשרת את עצם ההתמוטטות.

    לדוד — תודה. אני נוטה להסכים איתך. הביקוש העצום לפרוגנוסטיקונים, בכל תחום של פעילות אנושית, מבטיח בעצם שתמיד יהיו תחזיות נכונות באיזשהו עניין, מאיזשהו מקור. זה כמעט עניין של חוקיות לוטו — תהיה ההסתברות אשר תהיה מישהו יזכה בפרס הראשון.

Leave a Reply for ינון שפריר