נפילתו ועלייתו של סיניור בניטו ניתאי. אגדה ישראלית

אוקטובר 2007 (פחות או יותר). סילביו ברלוסקוני מעביר את השלטון לידי בניטו ניתאי (על פי המפונטז). ארמון קיג'י, רומא

היסטוריונים של המאה ה-21 חושבים את היום ההוא לציון דרך דרמטי באבולוציה של הפוליטיקה הבין לאומית. עד אותו היום, בדיוק לפני 125 שנה, באוקטובר 2005, רק קבוצות ספורט נהגו לייבא שחקני חיזוק, ורק במישור המקומי. זאת אומרת, ריאל מדריד יכלה לייבא שחקן בריטי, אבל נבחרת ספרד כללה רק ספרדים.

היו אמנם כמה מדינות קטנות ולא חשובות, שייבאו פוליטיקאֵי-חיזוק: ארמניה, ליטא, לטביה… אבל הפוליטיקאים האלה היו בעלי גֶנים משותפים, צאצאיהם של מהגרים ארמניים, ליטאיים ולטביים שהתיישבו בארה"ב.

ביום ההוא, בשחר המאה שעברה, השתנה הכול. שליחותו הסודית של המיליארדר האיטלקי קרלו דה בֶּנֶדֶטי לירושלים כבר נכנסה למיתולוגיה של הפוליטיקה, ויש מי שמשווים אותה למסעו המהולל של פאולוס הקדוש לדמשק, במאה הראשונה לספירה (שהניב את הדת הנוצרית).

דה בנדטי היה שליח לא צפוי לדבר המצווה הזה. סוף סוף, הוא היה בן פלוגתא מר של ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני. אבל בדיוק מן הסיבה הזו החליט ברלוסקוני לגייס אותו. אם קארלו יסכים, מניעֵי ברלוסקוני לא ייחשדו.

"קארלו", הוא אמר לו, "עלינו להציל את איטליה. המערכת הבנקאית עומדת להתמוטט. נגיד הבנק המרכזי שלנו הוא עכשיו בדיחה בין לאומית. לאירופה אין עוד אמון בפיננסים שלנו. השביתות בלתי נסבלות. אנחנו נראים כמעט כמו ארגנטינה לפני התמוטטותה. ועלינו להודות שאין לנו עוד כשרונות מבית".

ברלוסקוני חייך, והוסיף בקריצה, "כל הכשרונות כבר משחקים במילאן". בנדטי, שלא סבל את ראש הממשלה, נשאר חתום פנים.

ברלוסקוני הרצין. "קארלו", הוא אמר, "עשיתי חיפוש מדוקדק ב'גוגל', וכל הדרכים מרומא מובילות לירושלים. שר האוצר של ישראל הוא האיש היחיד היכול להציל את איטליה. סע לירושלים, ואל תחזור בלעדיו. אם הוא לא יסכים, דבר עם עומרי שרון. שיסדרו איזה משבר ממשלתי, איזה פירוק יישובים, כדי שהוא יתפטר, ויעבור אלינו".

בן ציון ידע תמיד

בימין הרוויזיוניסטי היה תמיד משהו איטאלופילי. ז'בוטינסקי ידע איטלקית על בוריה. הוא אפילו נטל לעצמו כינוי ספרותי איטלקי, 'אלטלנה'. בזמן שילדי ישראל עדיין ידעו קצת היסטוריה, לא היה צריך להסביר להם לאיזו אניה ניתן השם הספרותי של המנהיג המייסד, ומה קרה לה. הוא תירגם שירה איטלקית; מאציני וגריבאלדי, גיבורי התנועה הלאומית האיטלקית של אמצע המאה ה-19, היו לו למופת; הוא העריץ את המשורר הלאומני גאבּרילוֹ ד'אנוּנציוֹ, שלא רק חָרַז, אלא גם יצא למלחמה פרטית לשחרר שטחי מולדת כבושים.

תנועת בית"ר היתה פעילה להפליא תחת משטר מוסוליני, וּפתחה בית ספר להכשרה ימית בצ'יוויטאווקיה, ליד רומא. בטאון המפלגה הרוויזיוניסטית בירושלים פירסם טור קבוע, שנקרא "מפנקסו של פשיסטן".

אבא בן ציון ידע תמיד. מבלי להסביר לאיש הוא שקד לשכור לבנימין מורה פרטי לאיטלקית, ישר מן ה Little Italy, עוד בימים שהמשפחה התגוררה בפילדלפיה. "יום אחד עוד תבין", הוא אמר לבנו הלא-לגמרי-מאושר.

ויום אחד בנימין הבין גם הבין. ב-15 בנובמבר 2005, כאשר הושבע בפרלמנט ברומא (על תנ"ך בלי הברית החדשה), הוא הדהים את כל הנוכחים בנאום ארוך באיטלקית רהוטה, ללא טלפרומפטר, ללא ראשי פרקים, ללא לחשן.

"בלשון האיטלקית עדיין אין מושג מתאים ל'דה רגולציה'", הוא הכריז, "אני מבטיח לכולכם שכאשר אסיים את תפקידי יהיה גם יהיה". לכמה יודעי דבר היה נדמה שזה בדיוק מה שהוא אמר על הלשון העברית, בנאום לקונגרס בוושינגטון, ביולי 1996.

מי שהכירו את האינטונציות המשעממות והשטוחות של נתניהו בעברית התקשו להאמין למִשמַע אוזניהם: איזו מוסיקה ערֵבָה בקעה מן האיטלקית שלו, פשוט שירה צרופה! שיראץ רוּפה! שי רַאצְר אוּפַה!

יישובים, כולל עצי הזית

הוא לִהטט כאקרובט בין האיגודים המקצועיים השמאליים ובין ה'קוֹנְיפדוּסְטְרִיַה', הלוא היא התאחדות התעשיינים השמרנית. בֶּניטוֹ ניתַאי (זה היה שמו החדש-ישן) הפך בן-לילה לפוליטיקאי הפופולרי ביותר ברפובליקה. הוא נעשה האיש מס' 2 במפלגת "קדימה (איטליה)" של ברלוסקוני, ולאיש לא היה ספק שהוא גם יירש את הבוס השוקע.

הוא הצליח להציל את הקואליציה השלטת מהתמוטטות, כאשר השיג הסכם פשרה בין הנוצרים-דמוקרטים של הדרום וּבין הבדלנים הלומבארדיים בצפון. הנוסחה היתה פשוטה: הלומבארדים ויתרו על דרישת העצמאות שלהם תמורת אוטונומיה נדיבה בתוך מובלעות עירוניות; הדרומיים הסכימו — תמורת הזכות להקים יישובים בשטחים הלא-עירוניים שמסביב, כולל עצי הזית.

פעם אחת, סיניור ניתאי מעד מעידה רצינית. זה היה כאשר נפגש, ערב הבחירות לפרלמנט, עם הבישוף של רומא. "האב הקדוש", לחש ניתאי על אוזנו של בנדיקטוס הששה-עשר, "כל השמאלנים האלה הם פשוט לא נוצרים". לרוע מזלו, המיקרופונים היו פתוחים, והלחישה הועברה במערכת ההגברה.

אבל רומא לא היתה נתיבות, והאב הקדוש לא היה המקובל כדורי, ולשמאלנים לא היה איכפת אם הם נוצרים או לא. זה עבר בשלום.

!Sono impauriti, הוא לעג לעתונאים בנאום פומבי (במעון-השרד שלו ברומא, הפאלאצו קיג'י. סיניורה סארה ניתאי היתה זקוקה לשש שנים כדי להשלים את שיפוצו)

"בניטו!", הריעו ההמונים

רק אַלֶסַנדרה מוסוליני, נכדתו של הדוצ'ה, מנהיגת התנועה הניאו-פשיסטית, מחתה על נוכחותו של ה"לא-איטלקי הזה". הרוב המוחץ של האיטלקים חשבו את הרכש הפוליטי המבריק של ברלוסקוני לראיה שמניותיה של איטליה שוב נמצאות בעליה.

העתונות הליברלית אמנם עיקמה את חוטמה. כמה מאמרים חריפים במיוחד הופיעו ב'לַה רפובליקה'. אבל il ministro לא נרתע אף כמלוא הנימה. !Sono impauriti, הוא לעג לעתונאים בנאום פומבי, "הם מפחדים!" איטליה יצאה מִגִדרה. "בניטו! בניטו! בניטו!", הריעו ההמונים בפִּיַאצַה ונציה, בעצרת הנעילה של מערכת הבחירות.

יחסיה של איטליה עם ארה"ב מעולם לא היו טובים יותר. "הייתם מאמינים!", אמרו חברי קונגרס ממוצא איטלקי זה לזה בגאווה ניכרת. "איזו אנגלית יש לו! ואין לו אפילו טיפת מבטא איטלקי!"

ביקורו הרשמי של ניתאי בלוב היה הצלחה יוצאת מן הכלל, איזה חיבוק עז הוא קיבל מקולונל קדאפי, שביקש עצות כיצד להילחם בטירור איסלאמי. "אני כבר לא בעסק הזה", ענה ניתאי. בארצות צפון אפריקה התחילו לדבר ברצינות על העתקת המודל האיטלקי. עמיר פרץ הוזמן להצטרף לממשלת מרוקו, סילבן שלום – לממשלת תוניסיה, ועוזי לנדאו התמנה לשר החוץ של אלג'יריה. מה פתאום עוזי לנדאו? זה לא התברר עד עצם היום הזה.

ב-2007, ראש הממשלה ברלוסקוני הורשע בעבירות של שוחד ומירמה. בניטו ניתאי הוזמן לארמון קירינאלה ברומא, ושם הטיל עליו נשיא הרפובליקה, קארלו צ'יאמפי, להרכיב ממשלה חדשה.

בן 58 היה בניטו ניתאי במולכו, ו-16 שנה מלך ברומא. את ישראל אמנם לא הביא לאירופה, אבל שלוש פעמים הספיק להיות הנשיא התורן של האיחוד האירופי. יחסיו עם ארץ מולדתו היו מתוחים במקצת. רק ב-2013 הגיע ראש הממשלה אריאל שרון לביקור ברומא, בחברת סגנו שמעון פרס. אומרים שנתניהו חשש כי שרון מתכוון להשתלט על המרכז של תנועת 'קדימה איטליה', אבל חששותיו פגו כאשר התברר ששמעון פרס הוא זה המנסה להשתלט.

ואשר לליכוד, הוא מוסיף לחכות לביבי עד עצם היום הזה.

 

(התפרסם לראשונה במהדורה האיטלקית של 'גלובס', 16 באוקטובר 2130)


6 תגובות בנושא “נפילתו ועלייתו של סיניור בניטו ניתאי. אגדה ישראלית”

  1. משעשע…

    אתה יודע, מהמקורות אפשר להביא רמזים עבים שבימי בית שלישי, בימות המשיח, יעלו כל אומות עולם לדרוש בעצת ה'.
    כידוע מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
    אולי ההתפתחות הזאת של ייבוא חכמי ישראל לארצות זרות מבשר על משהו…

  2. בשפתו של בניטו – Bravissimo!!! אני רק חושש שאם בניטו ניתאי עצמו יקרא את הרשימה הוא עוד עלול לקחת את האלגוריה בתור מציאות…

  3. ביבי, אדם יקר לנו, יתפכח מן המדינה הלוזרית הזאת ויחזור אלינו לניו יורק. זה יקרה בקרוב, אחרי הבחירות.
    אז הוא יחזור אלינו לניו יורק, כמו בימים הטובים שבהם התעשרנו מהטיפים שנתן לנו על הצתת הסיגר שלו, לפני ואחרי כל הרצאה (תשאל כל אחד באמריקה על צמד "המרצה-המדליק". כולם זוכרים) ויכולנו לקנות צפרדעים טובות בלי להזדקק למקסיקאים ולתחבולותיהם.
    ואחר כך, עוד יקחו אותו באיטליה להיות שר אוצר, כמו שאמרת, או במדינה אחרת.
    לאן שהוא ילך, באש ובמים, אנחנו בעקבותיו עם המצית
    אין לו תחליף.

השאר תגובה