כאשר רודנים חולצים את הפקק מן הבקבוק…

 

 

כאשר רודנים מרשים גילוי כלשהו של ספונטניות פוליטית הם עלולים לגלות שהם הַיַעַד הסופי שלה. המחאות נגד יפאן זכו לברכתו השקטה של המשטר. אבל החיזיון של עשרות אלפי סטודנטים חמי-מזג מוּכרח לעורר אסוציאציות לא נעימות אצל המשטר. ב-1989, מאות אלפי סטודנטים מילאו את כיכר השלום השמיימי במרכז בייג'ינג, בקריאה לדמוקרטיזציה. רק דיכוי צבאי ברוטלי הציג את המפלגה הקומוניסטית מידיהם. היתכן שהדרך לדמוקרטיה סינית מתחילה להיסלל דווקא באמצעות התפרצות מכוערת של שִׂנאַת זָרים? האפשרות הזו נשקלת בדיווח ב'ניו יורק טיימס', שכותרתו נראית בצילום ("הלאומנות הסינית: המחאות נושאות בחוּבָּן סיכון — חשש שהדברים 'יישמטו מכלל שליטה'").

 

המפגינים האנטי-יפאניים הם "חלק מאקלים של תסיסה גוברת ברחבי סין… עליה דרמטית במספר ההפגנות הפומביות לאחר שנים של שקט מתוח… ב-2003 נרשמו בסין 58,000 הפגנות, ושלושה מיליון יצאו אל הרחובות למחות… לא שתיים-שלוש בעיות מוציאות אנשים לרחובות אלא תריסר… יש מספר כוחות חזקים הגורמים את אי-השקט.

"בין הבעיות: תכניות פנסיה ללא מימון, שחיתות, השחתת הסביבה, הפקעת רכוש בידי הממשלה ופער גדל בין עשירים לעניים…

"סכסוכי עבודה… בעצם הימים של ההפגנות האנטי-יפאניות, 20,000 עובדים שיתקו מפעל טלפונים בבעלות יפאנית בדרישה להעלאת שכר".

(מתוך דיווח ב'סן פרנסיסקו כרוניקל', אחד במאי 2005)

 

בלי קשר, אבל בעצם עם די הרבה קשר, ה'גארדיין' של לונדון (בצילום למטה, "התוקממות עקובה מדם בכפר זעיר קוראת תיגר על שַליטֵי סין") מדווח על מחאות רחוב של מיליוני איכרים אביונים במחוז שֶגְ'יאנג נגד שחיתות, הרס אקולוגי והפערים המתרחבים בין עשירי העיר לעניי הכפר. אין לך סיוט גדול מזה בשביל המשטר מצירוף כוחות של האינטליגנציה ושל האיכרים, בארץ שהרוב הגדול של תושביה עדיין מתגוררים בכפרים ומתפרנסים, אם בכלל, מחקלאות.

 

'סאות' צ'יינה מורנינג פוסט', 22 באפריל 2005: נשיא סין, הוּ ג'ינטאו, מזהיר מפני אי שקט חברתי". הוא מצוטט: "עלינו לזכור תמיד  שאי אפשר להשיג שום דבר ללא יַציבוּת חברתית. יהיה עלינו לכונן איזון עדין בין רפורמה, פיתוח ויציבות… לכונן אוירה חברתית הרמונית".

זו כמובן המאנטרה של המפלגה הקומוניסטית מאז התחילו הרפורמות, בסוף שנות ה-70. זו גם הלגיטימציה של רודנותה: הואיל וסין לא תוכל להתקדם ללא יציבות, והואיל ורק המפלגה מסוגלת להעניק לה יציבות, למפלגה מותר להוסיף ולהחזיק במונופול שלטוני ולתחום גבולות צרים מאוד לספונטניות פוליטית.

עוד על פערי ההכנסה המתרחבים של סין אפשר לקרוא בדיווח של ה'ניו יורק טיימס' מ-3 במארס 2005, שצילום כותרתו נראה למטה: "בייג'ינג מנסה להתמודד עם התסיסה סביב פער העושר". הידיעה הזו התפרסמה בזמן המושב השנתי של 'קונגרס העם', פרלמנט חותמת-הגומי של סין.

בשעה שההנהגה הסינית מעמידה פנים שמזימות העצמאות של טייוואן הן הסכנה הגדולה ביותר לשלמותה הטריטוריאלית של המולדת, האזורים הכפריים מתקרבים לנקודת רתיחה. להזכירכם, נקודות רתיחה כאלה הביאו את סין עד סף ההתפוררות בשליש הראשון של המאה העשרים. אז, המפלגה הקומוניסטית יצאה נשכרת מהן. הפעם, מונופול השלטון שלה עשוי להיות המטרה.

 

 

רשימות קודמות על סין באתר הזה

  • כאשר 22 מיליון סינים חותמים על עצומה אחת: "הבה נהרוס את ארה"ב ואת יפאן", כותב סיני אחד באתר הרשת של בטאון המפלגה הקומוניסטית, "רק אז יהיה שלום". במבחן הרציונליות התקופתי, סין שוב נכשלת
  • כמה שהם מפחדים מסין. כמה שהיא מפחידה: ארה"ב מפצירה באירופים (ובישראלים) לא למכור נשק מתקדם לארץ, המתכוננת בגלוי להרוס את שכנתה הקטנה, דמוקרטיה משגשגת, בשם עקרונות מופשטים של שלֵמוּת טריטוריאלית.
  • הגרעין הקשה של סין: אחרי שֶמְקַלפים ממנה את כל הקליפות, האם אפשר למצוא התנהגות רציונלית? מה היא רוצה? השפעה? כוח? יוקרה? אולי רק נפט?
  • סין — סוף הַהֲזָיָה: האם המפלגה הקומוניסטית המתפרקת מנכסיה תשתכנע שהיא יכולה לסמוך על שִׂכלָם הישר של נתיניה?

6 תגובות בנושא “כאשר רודנים חולצים את הפקק מן הבקבוק…”

  1. מה שהוביל את סין אל סף התפוררות בשליש הראשון של המאה ה-20 היה המאבקים בין המעצמות על שטחי האימפריה השמיימית ולא פערי ההכנסות. אולי זה יישמע פסימי, אבל לא הייתה מדינה בהיסטוריה שהתפוררה או אף התקרבה להתפוררות בגלל פערי הכנסות, הבדלי המעמדות וכו'. זו השקפה מרקסיסטית חסרת יסוד.

    גם האמירה ששיחרור היצרים הלאומניים עלול לפגוע במשטר הרודני בסין היא אופטימית יתר על המידה. הרגשות האנטי-יפאניים בסין הם מושרשים היטב, והסינים המפגינים נגד יפאן עושים זאת לא רק במצוות השלטון אלא מרצונם החופשי. ההפגנות האלה לא יסכנו את השלטון. מים רבים יזרמו עוד ביאנצ-זי עד שהאוכלוסיה בסין תתעורר לפעולה נגד המשטר, אם בכלל.

  2. נו, באמת, השקפות מרקסיסטיות חסרות יסוד. איפה אתה בדיוק מוצא אותן? אצלי? ב'ניו יורק טיימס'?

  3. לא צריך להזדעזע מזה. בהחלט ייתכן שאתה או "ניו-יורק טיימס" שותפים להשקפות מרקסיסטיות, אם במוצהר ואם בעקיפין. לפי דעתי, אדם התולה את התמוטטותו של משטר כלשהו בהרחבת פערי ההכנסות הוא מרקסיסט. הוא לא חייב להיות מודע לזה, אך הוא בהחלט מרקסיסט.

  4. קיימת טענה על "התפטרות" המונית מחברות בשורות המפלגה הקומוניסטית הסינית.
    הנה קישור:
    http://releases.usnewswire.com/GetRelease.asp?id=45971

    אין לי מושג מה מידת האמינות של הדיווח.

    בנוסף מסתובב ברשת מאמר ניתוח אסטרטגי של stratfor (המדובר בהפרת זכויות יוצרים ולכן לא אספק קישור) המסביר על קשיי השליטה בפריפריה השלטון הסיני במרכז.

    שתי הטענות נשמעות לי סבירות ביותר. מה שקובע הוא מתי תתמוטט הבועה הכלכלית הסינית (שנתיים לכל היותר) והאם ישכילו ראשיה לצאת למלחמה לפני ההתמוטטות על מנת לחמוק מזעם ההמונים.

  5. יש לי חשש מסויים שהתפוררות המשטר בעקבות פערי שכר היא משאלת לב של הפרשנים המערביים.
    לדעתי האישית אם ישתנה המשטר בסין זה יהיה בגלל סיבות אחרות.

השאר תגובה