לבחירתכם, תווית-פָּגוֹש, רוחב שלושה אינצ’ים, אורך אחד-עשר אינצ’ים, דִבּרוֹת עֲשָׂרָה
עתון בטאסקאלוּסה, שבמדינת אלבמה, מדווח בעמודו הראשון (3 במארס 2005) על פתיחת הדיון בבית המשפט העליון בעניין לוחות הברית בחזית בית המשפט, כוהנים אוונגליסטיים עצמו את עיניהם, הרימו את ידיהם, והתפללו להתערבות אלוהית
בעידן של גלובליזציה ושל אמריקניזציה, שבו אנחנו מתרגלים להניח כי מה שמתחיל היום באמריקה יימשך מחר בכל מקום אחר, בית המשפט העליון של ארה”ב מסַפֵּק לנו בימים האלה תזכורת חשובה: אמריקה יכולה להיות לפעמים רחוקה, שונה, כמעט בלתי מובנת. המוסד עצום הכוח הזה האזין זה לא כבר לנימוקי הטוענים בתיקים “ואן אורדן נגד פרי” ו”מועצת מחוז מֶקרירי נגד האיחוד האמריקני למען חרויות האזרח”.
במרכז התיקים האלה עומדים שני לוחות, שאינם צריכים הצגה: לוחות הברית. המפָרֵש העליון של חוקת ארה”ב יצטרך לפסוק, אם לממשלת טקסס, ואם למועצת מחוז במדינת קנטאקי, מותר להציב רֶפּליקוֹת של עשרת הדיברות על שטח ציבורי.
לא זו בלבד שהעניין הזה אינו אנקדוטי, אלא שהוא מעורר עניין יוצא דופן. מערכה אינטנסיבית מתנהלת בכל רחבי אמריקה בעד לוחות הברית ונגדם, בייחוד בעדם. יום א’ שלפני פתיחת הדיון הוכרז “יום לוחות הברית” במאות כנסיות אוונגליסטיות. ביום הדיון נערכה הפגנה בחזית בית המשפט העליון בוושינגטון.
קצת קשה להעלות על הדעת משהו מעין זה באיזושהי ארץ אחרת בעולם. באמריקה, לוחות הברית הם סיבוב נוסף במלחמת תרבות, שאת השפעתה ראינו בבחירות של חודש נובמבר שעבר. מאמץ הגיוס של זה המכוּנֶה “הימין הנוצרי” העניק לג’ורג’ בוש את הנצחון. בשביל הימין הזה, נצחון בוש לא היה הסוף, ואפילו לא היה השיא.
מלחמה לימין הזה נגד החילוֹנִיוּת. הוא רוצה לראות ביטויים של דתיוּת משתלבים בכל תחומי הפעילות האנושית, מפוליטיקה ועד משפט. הוא רוצה למַלֵא את החברה האמריקנית באסוציאציות דתיות. הוא רוצה שאנשים ידברו מעשה שִגרָה על אלוהים, או בייחוד על בנו יחידו; הוא רוצה שאנשים יתבוננו בסמלים דתיים; הוא רוצה שילדים יורשו להתפלל בבתי ספר ממלכתיים.
בלשון משפטנים חוקתיים, הימין רוצה להנמיך את “החומה”, המפרידה בין דת למדינה. הימין מאמין, שהחומה הזו מעולם לא נועדה להיות גבוהה במיוחד. כאשר החוקה אסרה על “דת מדינה”, לפני 215 שנה, היא התכוונה פחות להגן על המדינה מפני הדת — ויותר על הדת מפני המדינה.
| בית המשפט נגד “הערכים היהודו-נוצריים” |
זה ארבעים שנה ויותר שבית המשפט העליון מטיל הגבלות על פעילות דתית במקומות ציבור. הוא התחיל ב-1962, באיסור על תפילות בבתי ספר; הוא המשיך ב-1980, כאשר אסר על מדינת קנטאקי להציב רפליקה של לוחות הברית בבתי הספר שלה; הוא המשיך ב-1989, כאשר אסר על הצגת מעמד הולדתו של ישו הנוצרי בתוך בנייני ממשלה; והוא הרחיב את האיסור על תפילות בבתי ספר פעמיים, ב-1992 וב-2000.
בעיני הימין, בית המשפט ה”אקטיביסטי” הזה העמיד את עצמו בחזית המלחמה נגד “הערכים היהוּדוֹ-נוצריים”, העומדים ביסוד הרפובליקה האמריקנית. ממילא, שינוי הרכבו של בית המשפט הוא מן היעדים החשובים ביותר של הימין הנוצרי. התביעה למַנוֹת שופטים שמרניים לבית המשפט העליון – באמריקה קוראים לשופטים כאלה “רֶקוֹנסטרוּקציוֹניסטים” – היתה מקריאות הקרב האפקטיביות ביותר של הימין הנוצרי בבחירות לנשיאות ולקונגרס.
יש לאמריקה תשעה שופטים עליונים, והם מכהנים שם כמו האפיפיור – לכל חייהם, או לפחות כל זמן שהם רוצים לכהן. התחלופה בבית הלבן מהירה הרבה יותר מן התחלופה בבית המשפט העליון. יש נשיאים שאינם זוכים לראות אפילו מושב אחד מתפנה בזמן כהונתם. התפַּנוּת של מושב היא מאורע לאומי. רשתות טלויזיה מפסיקות את שידוריהן כדי להודיע עליו, הנשיא מתפנה מֵעיסוּקָיו כדי לשקול את מי להושיב ועל יסוד מה.
לפי שעה עדיין לא הִתפַּנָה מושב, אבל הדעת נותנת שבמרוּצַת ארבע השנים הבאות יתפנו לפחות שני מושבים, אולי שלושה. הנשיא הוא זה הממנה את השופטים, הסנאט הוא זה המאשר אותם. מנהיגים בולטים של הימין הנוצרי מאיימים בגלוי על סנאטורים דמוקרטיים, שאם הם יָעֵזו להכשיל מינוי שופטים שמרניים, הנוצרים יתגייסו להביס אותם בבחירות הבאות.
באמריקה איש אינו מֵקֵל ראש באיומים כאלה. זה 27 שנה שפוליטיקאים מבוססים ורבי השפעה מוצעדים אל הגיליוטינה האלקטורלית של הימין הנוצרי. בנובמבר שעבר הצליח הימין לסכל בחירה חוזרת של מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט, טום דאשל.
בבית המשפט יושבים כיום שלושה שופטים שמרניים, שלושה שופטים ליברליים ושלושה שופטים מתוּנים. בקרבות אידיאולוגיים מורכבים, כמו זה המתחולל עכשיו על לוחות הברית, שופט יחיד עשוי להכריע את הכף. הניחוש הרוֹוֵחַ הוא, שלוחות הברית יקוּמוּ או ייפּלוּ על קולה המתנדנד של סַנדרה דֵיי אוֹ’קוֹנֶר, האשה הראשונה שהוּשבה אי פעם על הספסל המיוחס (ב-1983. עשר שנים אחר כך הצטרפה אליה אשה נוספת, השופטת היהודיה רות’ בֵּיידֶר-גינזברג). או’קונר נוטה ימינה, אבל רק קצת, והיא ספקנית מושבעת.
הרפליקות של לוחות הברית, השוחרות את אור העולם בשורה של ערים ומחוזות באמריקה, היו תוצאה של — אלא מה — הוליווד: פעלול שיווק של סֶסיל דֶה מיל, כאשר השלים את הפקת הענק שלו ‘עשרת הדיברות’, עם צ’ארלסטון הֶסטוֹן (ב-1956). איש לא העלה אז על דעתו שהוליווד מעניקה בזה נשק למלחמת התרבות של המאה הבאה.
הסטון העניק את תווי פניו למשה רבנו, ומאז אין לך אביב אחד בטלויזיה האמריקנית שבו לוחות הברית אינם מתנפצים בקול רעש איום.
פניו של משה, עם הלוחות, מופיעים גם על אחד הכתלים של בית המשפט העליון בוושינגטון (למטה משמאל). התצוגה הזו אינה נחשבת לתעמולה דתית, מפני שמשה נראה שם לצד חמורבי וסולון, שני המחוקקים המפורסמים האחרים של העולם העתיק, שלא האמינו באל עליון.
למעלה משמאל נראה זוג בקולורדו ספרינגס, קולורדו, מצטלם לצד הרפליקה המטיילת של לוחות הברית, זו שגורשה בבושת פנים מחזית בית המשפט העליון של מדינת אלבמה ב-2003. על הרשת אפשר למצוא גלריה של עשרות צילומים ממסע לוחות הברית האלבמיים באמריקה. עד כמה שידוע, לפי שעה לפחות לא נראה עמוד האש לפני שיירת הלוחות
אף על פי שבַּעשׂרת הדיברות אנחנו עוסקים, טעות תהיה לנו לתבוע בעלוּת רוחנית. למען האמת, רוב הארגונים היהודיים בארה”ב עומדים בחזית ההתנגדות ללוחות הברית. התנועה הרפורמית, הוועד היהודי האמריקני, הקונגרס היהודי האמריקני והליגה נגד השמצה אפילו מגישים לבית המשפט חוות דעת נגד הלוחות. רק ארגונים המזוהים עם אגודת ישראל באמריקה מתייצבים לטובת הלוחות.
התנגדות היהודים היא רבת שנים, מאשרת את התווית הליברלית שלהם, ומעצבנת את הימין הנוצרי. בשניים מן המאבקים המפורסמים ביותר נגד הלוחות – בקנטאקי ובאלבמה – עורכי דין “עם שמות יהודיים מובהקים” (פרידמן, כהן) היו מנהיגי ההתנגדות. הֶגיוֹן ההתנגדות היהודית הוא הֶגיוֹנוֹ הקלאסי של מיעוט דתי, המניח שייטב לזכויות האזרח שלו במדינה חילונית. זה הטעם שארגונים יהודיים מתנגדים זה שנים להצגה פומבית של סמלי חג המולד – אבל גם להצבת סמלי חג החנוכה.
| לוחות הברית גלו מאלבמה |
אף על פי שמחלוקות מקומיות על לוחות הברית מתגלעות זה שנים, ההתפרצות הבולטת ביותר היתה לפני שנתיים. זה קרה כאשר נשיא בית המשפט העליון של מדינת אלבמה, רוֹי מוּר, הציב דגם גדול של לוחות הברית בחזית בית המשפט שלו. ארגון מקומי של זכויות אזרח תבע אותו לדין, ובית משפט פדרלי הורה לו להרחיק את הלוחות. מור סירב, ובית משפט מיוחד שמינתה מדינת אלבמה הדיח אותו.
מור נעשה בן לילה גיבור תרבות של הימין הנוצרי. מלחמת המאסף שלו נגד בית המשפט הפדרלי תוארה שבועות ארוכים בעמודיהם הראשונים של עשרות עתונים בארה”ב. לוחות הברית הגולים שלו נוסעים בחודשים האלה בכל רחבי אמריקה. ערב הדיון בבית המשפט העליון הם ביקרו בפלורידה, לפני כן הם הוצגו במרילנד. באשר הם נוסעים הם זוכים במידה גדולה של תשומת לב, מעוררים מחלוקות ומעניקים השראה ליוזמות חקיקה.
מור עצמו עשוי להתמודד בשנה הבאה על כהונת המושל של מדינת אלבמה. נצחון שלו יעמיד בפעם הראשונה קנאי פונדמנטליסטי בראש מדינה בארה”ב.
“משפט עשרת הדיברות”, מכריזה הכותרת הדרמטית בראש עמודו הראשון של “דה מוין רג’יסטר”, עתון מכובד במדינת איובה, במערב התיכון של ארה”ב (21 בפברואר). פסק הדין של בית המשפט העליון “עשוי להצית קרבות חדשים באיובה”, חוזה העתון. לא רק איובה. תהיה החלטת בית המשפט אשר תהיה, מלחמת עשרת הדיברות כבר מתנהלת
מאמצים לטובת לוחות הברית מתנהלים עכשיו ממישיגן עד צפון קרוליינה, מאריזונה עד פלורידה. באלבמה עצמה החליט הסנאט המקומי לחייב את תלמידי בתי הספר להישבע אמונים מדי בוקר הן לדגל האמריקני וען לעשרת הדיברות. כרגיל, להרבה מאוד דמוקרטים אין כל מושג מה לעשות. המושלת הדמוקרטית של מדינת מישיגן, למשל, אמרה שהיא מתנגדת, אחר כך אמרה שהיא דווקא בעד, ולבסוף אמרה שהיא אמרה שהיא בעד רק באופן אישי, אבל כמושלת אין היא רשאית לעבור על החוק.
בעניין הזה, אוי לדמוקרטים מיוצרם ואוי להם מִיִצרָם. בהשפעת הטראומה של הבחירות לנשיאות, הם להוטים להפגין נאמנות ל”ערכים”, מפני שחוכמת אנשים מלומדה היא שבלי “ערכים” אי אפשר לנצח.
| אז אולי רק 60%? |
האין עשרת הדיברות יכולים להיחשב ל”עֵרֶך”? האין הם כוללים אֲמִתּוֹת אוניברסליות מהוללות, כמו “לא תרצח” ו”לא תגנוב” ו”כבד את אביך ואת אמך” ו”לא תענה בריעך עֵד שקר”?
הבעיה נוגעת לארבעת הדיברות הראשונים. הם עוסקים באלוהים: “אני אדוניי אלוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי”, וכו’. ממשלת ארה”ב אינה רשאית להפיץ אמונות דתיות.
מה ייעשה איפוא באיזון הֶעָדין בין ארבעת הדיברות הראשונים לשֵשֶת הדיברות האחרונים? פרשן קתולי אחד הציע ב’וול סטריט ג’רנל’ “פתרון של 60%”: להציג בבנייני ציבור רק את ששת הדיברות האוניברסליים. ההצעה עוררה עניין. קוראת אחת אפילו נשמה לרווחה, ואמרה, שככה סוף סוף יהיה אפשר להיפטר מן האופי היהודי של לוחות הברית.
כנראה אין זה מקרה שהמציע היה קתולי. הפרוטסטנטיות האוונגליסטית, זו הלוחמת עכשיו לטובת לוחות הברית, אינה רוצה כלל להיפטר מן העברים הקדמונים. אלוהי לוחות הברית קרוב אל רוחה, מפי שהוא “אל קַנָא, פוקד עוון אבות על בנים, על שילֵשים ועל ריבֵּעים”. זו נצרות לוחמת, בעצמה קנאית וּפוֹקדת עווֹן. היא אינה סולחת ואינה שוכחת, היא אינה מגישה שום לחי שניה, היא להוטה להעניש והיא חושבת שכוחה יעמוד לה להעניש.
מה יקרה אם בית המשפט יפסוק לטובת עשרת הדיברות? או-אז ייפתח סכר גדול. עשרת הדיברות יופיעו בכל מדינה ובכל עיר. בעקבותיהם ייעשה אל-נכון נסיון להציב עוד סמלים דתיים, פחות אוניברסליים, יותר נוצריים.
במַעלֵה הדרך עומדים יעדים מרחיקי לכת הרבה יותר, כמו הנסיון להוסיף לחוקה הפדרלית איסור עקיף של נישואי הומוסקסואלים (כמה מדינות אינדיבידואלית של ארה”ב כבר תיקנו את חוקותיהן לתכלית הזו), וכמובן הנסיון לבטל את פסיקת בית המשפט העליון מ-1973 בזכות הפלות מלאכותיות. בחזית אחרת עומדת המערכה המתרחבת להפקיע את מעמד האמת המדעית מתורת האבולוציה של דארווין.
ומה יקרה אם בית המשפט יחזור ויגביל את עשרת הדיברות, כפי שעשה לפני 25 שנה? זה יהיה כמובן נצחון חשוב של שוחרי זכויות האזרח – אבל לא יהיה שום דבר סופי בנצחון הזה. למען האמת, נצחון כזה עשוי דווקא להעניק תנופה לימין הנוצרי. הצלחותיו הגדולות ביותר בשלושים השנה האחרונות היו תוצאה של תבוסה, במובן זה שתבוסה עוררה מיליונים מאדישותם.
כמה שכל זה רחוק ממדיניות חוץ וממלחמה בטירור, אבל כמה שזה קרוב אל רוחה של אמריקה. ומי שעדיין לא בטוח, אדרבא, שיבקר באתרי האינטרנט המוכרים מגנטים של עשרת הדיברות למקרר במטבח ותוויות לפגושי מכוניות וחולצות טי; או באתר הנקרא בפשטות “הֲגֵנוּ על העֲשָׂרָה”.
- הרקע המשפטי לדיון בבית המשפט העליון קובץ ‘אקרובט’
- נוסח של ויכוח פומבי בין שני משפטנים על תיק ‘לוחות הברית’, פברואר 2005
- חוות הדעת המלאה של הליגה נגד השמצה ושל המרכז ללימודים נוצריים-יהודיים נגד הצגתם של לוחות הברית דצמבר 2004, קובץ ‘אקרובט’
- הודעה לעתונות של הליגה נגד השמצה המסכמת בקיצור את חוות הדעת
- ‘המרכז האמריקני לחוק ולמשפט’ (ACLJ) מֵגֵן על לוחות הברית
- הבדלי הנוסח בין לוחות הברית “של הקתולים” ובין לוחות הברית “של הפרוטסטנטים”
- כוהן הדת האוואנגליסטי ג’רי פולוול מזהיר מפני איסור על לוחות הברית
- ביוגרפיות קצרות של תשעת השופטים העליונים קובץ ‘אקרובט’
עד כמה יהיה נכון הניחוש, שגם במקרה זה מתפלגת האומה האמריקנית לעירונים אל מול ערי ספר (אינני מוצא ביטוי עברי מתאים יותר ל-rural)? זכורני שהבחירות האחרונות, וגם אלו שלפניהן, הציגו מפה אדומה מאוד באזורים הכפריים הפתוחים, וכחולה מאוד באזורים העירוניים. האם זהו קו החלוקה הבולט ביותר בין ימין לשמאל כיום בארצות הברית?
אגב, העיצוב החדש של אתרך (אולי זה כל אתר “רשימות”, כמעט אינני גולש בבלוגים אחרים) מוצג בצורה גרועה מאוד בדפדפן פיירפוקס, ועלי לעבור לאקסלפורר של מיקרוסופט. האם זו תהיה בקשה מוגזמת להחזיר את העיצוב הישן?
יובל — לוחות-הברית הם אמנם דוגמה מובהקת של חלוקת הכחול והאדום. זה נושא המעורר התרגשות עצומה, פשוט לא-מובנת, במה שקוראים “חגורת כתבי הקודש” (Bible Belt), ומשאיר את כל השאר שוֵי-נפש. עמוד השער של ‘טיים’ השבוע מציג את מרים אם ישו . כתבת השער מוקדשת להתרחבות השפעתה של הבתולה הקדושה בתיאולוגיה הפרוטסטנטית. אני חושד ש’טיים’ אינומכוון את עמוד השער הזה לקוראיו האינטלקטואלים במנהטן או בוושינגטון.
לעניין הפורמט והתצוגה: אני קצת משתומם. אני משתמש הן ב Firefox, הן ב Explorer, ובשניהם האתר נראה מצוין, או בכל אופן אותו דבר. כללית אני יודע שמנהלי האתר בנו אותו ל Explorer. אני אינני יכול לערוך אותו ב Firefox, אבל אין לי קושי לקרוא אותו. אנא שלח לי מסר דוא”ל פרטי עם פרטי הבעיה, ואני אעביר אותם לידיעת הצוות.
ממתי החלה החלוקה הברורה של אזורי ספר, חגורת התנ”ך ודומותיה, אל מול תושבי הערים? האם זוהי חלוקה חדשה? האם ההגירה ההיספנית הגדולה, אליה התייחסת ברשימות אחרות כאן, ואשר אני מנחש שרובה עירונית, השפיעה על קו חלוקה זה?
זכור לי שג’ימי קרטר, אך לפני כשלושים שנה, היה נציג מובהק של אמריקה הכפרית (חוואי בטנים, הלא כן?) האם יש סיכוי לראות מועמד דמוקרטי רציני יוצא מהאזורים הכפריים היום בארצות הברית?
החלוקה, אל נכון, היתה קיימת כמעט מאז ומעולם. אפשר לראות תנועות פוליטיות מגיחות מן האזורים האגרריים עוד ברבע האחרון של המאה ה-19, כמו למשל הפופוליסטים (מן המערב התיכון). אחר כך מופיעה מפלגה פרוגרסיבית חזקה, היונקת את כוחה מן החשד המסורתי של אמריקה האגררית כלפי התעשיה וההון הגדול של החוף המזרחי. ויליאם גֶ’נינְגְז בְּרַיַאן היה נושא הדגל שלה, מועמד לנשיאות שלוש פעמים (סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20), אחר כך מזכיר המדינה בממשל ווּדרוֹ ווילסון, ולבסוף — לאסונו — עֵד המלך במשפט הקופים המפורסם (הנסיון למנוע הוראת אבולוציה בבתי ספר בטֶנֶסי). הוא היה נואם אגדי, לוחם מלחמותיו של האיש הקטן, והיה אפוף בדתיוּת. הוא היה איש המפלגה הדמוקרטית, אבל אין כנראה ספק איפה הוא היה עומד כיום.
לא רק קרטר בא מאמריקה האגררית, אלא גם ביל קלינטון. חכמת אנשים מלומדה היא, שרק מוצא גיאוגרפי כזה יאפשר לדמוקרט לחזור לבית הלבן. אפשר להגיד שג’ון אדוארדס, המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא, היה כזה, וזה היה ממקורות קִסמוֹ, ואולי עדיין יהיה. אני חושב שיש פה מִדָה מסוימת של הפרזה — אבל עוד נראה.
אינני חושב שההגירה ההיספאנית קשורה לכל זה. בבחירות האחרונות, בוש קיבל יותר מ-40% של קולותיה. היא רחוקה מלהיות מונחת בכיסם של הדמוקרטים. היא פזורה על פני כל אמריקה. מדהים לראות איך ערים קטנות בדרום ובמערב התיכון השחימו בשנים האחרונות עד כדי רוב היספאני. יש מקרים לא מעטים שבהם הגירה היספאנית הצילה קהילות דועכות מחורבן.
תודה על (עוד) כתבה משובחת. אני ממליץ לך בהקשר זה על הספר המצוין What’s the Matter with Kansas שמספק כמה הסברים מאירי עיניים על מקור ואופי ההבדלים הכחולים-אדומים.
נ.ב. נא הוסף את שמי למתלוננים על הפורמט החדש בפיירפוקס.
תודה. למען האמת כתבתי על הספר הזה ב’גלובס’ לפני כמה חודשים, ולא היתה לי ההזדמנות לכלול את הרשימה באתר.
אשר לתלונות על הפורמט: המתלונן הקודם, יובל, כתב לי שהבעיה נפתרה, כנראה היתה קשורה בקונפיגורציות לא-נכונות במחשב שלו. אנא כתוב אליי בנפרד, דרך תיבת הדואר הפרטית המקושרת למעלה משמאל, מה בדיוק הבעיה.
יהודים לא דורשים אקטיבית בעלות רוחנית על לוחות הברית, כי זה ברור לכולם שהלוחות הם קניין רוחני ודתי של עם ישראל. מרבית הנוצרים לא מתכחשים למוצא אמונתם כלל. אלא שחלקם נוהגים בשיטת “הרצחת וגם ירשת” מייחסים לעצמם את ההמשך הישיר של המסר האלוהי ודוחים את עם ישראל לפינה. חלקם אף אומרים שאין היהודים של היום צאצאים לעם ישראל אלא ערבוב של גויים, כוזרים ואחרים, שגונבים את הזהות היהודית ממשיכי הבשורה האלוהית – הם הנוצרים.
מוטיב זה משמש בסיס לאנטישמיות דתית בכמה כתות בארה”ב.
אולי. אבל הלוחמים העיקריים למען לוחות הברית בארה”ב בימים האלה הם פילוֹשֶמים נלהבים, אוהבי מדינת ישראל וידידיה הנאמנים. אמונתם היא אמונתם, והם כמובן נוצרים המאמינים באלוהיותו של ישו ובמשיחיותו. אבל הם רואים ביהודים לא יריבים תיאולוגיים אלא אחים לאמונה, עם שורשים משותפים.
האנטישמיות שעליה אתה מדבר שייכת לשוליים המרוחקים של הפרוטסטנטיות האמריקנית, מוגבלת מאוד במספרים. אני חושד שתוכל למצוא יותר אנטישמיות תיאולוגית בין קתולים אמריקניים. הכנסיה הקתולית אינה משתתפת במערכה לטובת לוחות הברית.
שלום יואב,
השכלתי ונהנתי מקריאת המאמר,
וזה הביא אותי לתהות לגבי המדיניות של ישראל ביחס לקונפליקט בין הקהילה היהודית בארה”ב למחנה הנוצרי האוונגליסטי.
האם לדעתך ממשלת ישראל צריכה להתחשב בעמדת יהודי ארצות הברית במחלוקת הפנימית האמריקאית, בעת שהיא מתקרבת למחנה האוונגליסטי התומך במדיניות הישראלית?
איך הקהילה היהודית בארצות הברית רואה את ההתקרבות הזו? האם יש מקום לחשש שההתקרבות תפגע בתמיכת יהודי ארצות הברית בישראל?
יהודים לא דורשים אקטיבית בעלות רוחנית על לוחות הברית, כי זה ברור לכולם שהלוחות הם קניין רוחני ודתי של עם ישראל. מרבית הנוצרים לא מתכחשים למוצא אמונתם כלל. אלא שחלקם נוהגים בשיטת “הרצחת וגם ירשת” מייחסים לעצמם את ההמשך הישיר של המסר האלוהי ודוחים את עם ישראל לפינה. חלקם אף אומרים שאין היהודים של היום צאצאים לעם ישראל אלא ערבוב של גויים, כוזרים ואחרים, שגונבים את הזהות היהודית ממשיכי הבשורה האלוהית – הם הנוצרים.
מוטיב זה משמש בסיס לאנטישמיות דתית בכמה כתות בארה”ב.