תגובות שלא ממין העניין

הפינה הזו היא מעין ספר אורחים. אפשר להשאיר כאן הערות שאינן קשורות ברשימות קונקרטיות, על כל עניין העולה על הדעת.

16 Responses to “תגובות שלא ממין העניין”

  1. אלי הגיב:

    מעניין איזה שם היה ממציא אליעזר בן יהודה לבית קברות המיועד לחיות מחמד
    אודה לכם על תשובות מעניינות לאי מייל
    תודה אלי

    • אלון לקח הגיב:

      תשובתי, באיחור קל של שש שנים וחצי: ס’, כלבי האהוב המנוח, טמון ב-“Pet קברות” שבקרבת כפר הס בעמק חפר. ספק אם אליעזר בן-יהודה היה מאמץ את השנינה הזאת, ובכל זאת היא ראויה בהחלט.

  2. דניאלה הגיב:

    הפרסומים האחרונים (וגם הקודמים) של האקדמיה ללשון אודות מחשבה לאיחוד ולשינוי הניקוד והתאמתו לשפה המדוברת, העילגת, יש לומר, מקוממים אותי. לפני כשנתיים או יותר, אישרה האקדמיה את השימוש במילה ‘התחלקתי’ במובן של ‘החלקתי’ וכבר אז לא היה לי ברור מה עובר לאותם חברי אקדמיה, בראש.
    נראה לכם שגם כאן, כמו במעשה תחיית השפה, יש מגמה פוליטית מנחה, או שמא זילות בלבד? זילות ועלבון לאינטליגנציה.

  3. יואל הגיב:

    גיליתי את טוריך די מזמן אבל לא העמקתי והיום נכנסתי שוב וקראתי כמה רשימות. אני נפעם מרוחב היריעה, הרצינות וההזדמנות ללמוד ולהעשיר.

    יישר כוח ותודה.

  4. עודד מגידו הגיב:

    ליואב קרני שלום,

    אני עוקב מזה שנים בהנאה רבה אחר מאמריך בגלובס, המשקפים תמיד עומק, הבנה וידע רב בתחומים רבים ומגווונים. סבורני שהמאמר האחרון שלך – דברים שלמדתי באוהיו – הוא masterpiece של כתיבה עיתונאית, והוא מצליח להעביר תמונה מדהימה, וכנראה מאד מדוייקת, של mid America – האוירה, האנשים, הלכי רוח, צילום בהיר ומדהים בעצמתו של חלק שכוח אל, אך מהותי ומשמעותי במארג הפנטסטי שיוצר את המכלול התרבותי והאנושי של אמריקה. פשוט תענוג לקרוא, ואני מקווה שנוכל עוד שנים רבות ליהנות מכתיבתך.

    עודד מגידו
    נטף, ד.נ. הרי יהודה 90804
    טל. 050-5292976
    דואל omegiddo@megidpro.co.il

  5. שלומי הגיב:

    יואב שלום,
    במציאות העיתונאית הנוכחית של רדידות ושטחיות, טוב למצוא כותב כ”כ שונה.

  6. צחי הגיב:

    ליואב שלום: נפלאה כתיבתך מרבבות קישורי גוגל

    תהיה אחת: הוספת קישור לנושא שמעניין אותי זמן רב והוא השחורים בארה”ב – הסטטיסטיקה הנוראה אודות 1 מכל 8 בגילאים 25-30
    שנמצא מאחורי סורגי ברזל. יש פה משהו עמוק מאד אודות החברה האמריקאית שמעדיפה לכלוא מסות אנושיות ולא לטפל בבעיות – כל כך ברבה אנשים כלואים הם אינם היוצאי דופן אלא הקונצנזוס של האוכלוסיה הזו,
    למרבה הצער הקישור אינו עובד
    אשמח אם אתה בידך הקישור הנכון ועוד יותר מכך אם תכתוב את דעתך על הנושא

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    צחי — תודה על התיקון, אכן הקישור לעתון ‘קליבלנד פליין דילר’ נעלם. החלפתי אותו בקישור זֵהֶה ל’סיאטל טיימס’ (הידיעה המקורית היתה של רשת עתוני ‘ניוהאוז’, והתפרסמה בעשרות עתונים בארה”ב). אנא חזור ונַסֵה.
    לגופו של עניין אמנם יהיה עליי לכתוב, אולי משהו קצת יותר רְחַב-קיבּוּל על הנטיה האמריקנית להעדיף פתרונות כַּמותיים: הרבה כסף, הרבה ‘כוח-אש’, הרבה חומות כלא…
    זה עבד בשורה של צמתים היסטוריים, אבל לפעמים מתעוררת השאלה אם לא היה מוטב לעודד פתרונות של קצת יותר דמיון וקצת פחות ייצור תעשייתי מסיבי: בכלכלה, בחברה, בצבא, במדיניות חוץ.

  8. אלון הגיב:

    ג’ון גריי בספרו שחר כוזב (שלא תורגם לעברית) עוסק בנושא ובכלל בהשפעות של עידן הנאו קפיטליזם על החברה התרבות והמדינות המתפוררות של ימינו

  9. צחי הגיב:

    נושא ההערה שכתבתי לעיל אודות השחורים עלה הפעם לכותרות בנושא “הוריקן ניו אורלינס” שאותו (בניגוד לנושא כמות השחורים בבתי הסוהר) אמריקה לא יכולה לדחוק לעמודי החדשות האחוריים.
    אינני יכול להמציא הוכחות אבל מקננת בי הרגשה איטואיטיבית ש אמיקה הגדולה בחרה להעיף את השחורים לכל מדרכה.
    ואולי אני כן יכול להמציא הוכחות : הבה נחזור על הנתון הסטטיסטי שנית: אחד מכל 8 שחורים בגיל 25 עד 30נמצא בכלא. דמיינו את בוגרי כיתתכם, בכיתה של 35 איש (כולל פקטור של ועדת דוברת) בממוצע 2 הולכים לשבת מאחורי סורגים. אחרי 38 שנה בעזה אפילו אנחנו שנמצאים במצב מלחמה לא הצלחנו לכלא 1 מכל שמונה צעירים.
    ניו אורלינס הראתה שאם אתה אחד משבעת הניצולים לא אומר שאתה יכול להרשות לעצמך להחמיץ את המהדורה המקומית של דני רופ .

  10. מילי הגיב:

    מאוד משכיל ומרענן, בהצלחה

  11. משה הגיב:

    כל הכבוד על היוזמה.

  12. יהל זמיר הגיב:

    איך באמת עלינו לקרוא לנקבה של גמל שלמה?
    אולי בעצם נאקת שלמה?

    בעצם רק רציתי לומר שהאתר מרשים, והכתבות מצוינות.

  13. ולולה הגיב:

    היי יואב (סליחה על הפנייה הלא פורמלית),
    חשבתי אולי נזכה להתייחסות שלך לתוצאות הבחירות במזרח טימור (בעיקר בהיותך אחד הכותבים היחידים בעברית שאי פעם התייחסו למקום ולנושא…)
    מחכים בקוצר רוח…

  14. אסף רזון הגיב:

    יואב שלום,

    קודם כל תודה על הבלוג המרתק.

    ראיתי שהכנסת קישור לכתבה על פרד תומפסון.

    תומפסון הופיע אתמול בראיון ארוך אצל ג’יי לנו והיה מרשים למדי (לא חוכמה כמי שמקצועו הוא גם שחקן).

    לא נאמר הרבה על דעותיו, הוא אמר שאם ירוץ אז יגיע הזמן הנכון לפרט הכל. מה שכן בויקיפדיה נאמר שהוא תמך בפלישה לעיראק. ואילו ג’יי לנו שאל אותו על התמיכה של ליברמן בפלישה לאיראן ודווקא הרפובליקני השמרן אמר שהוא מעדיף סנקציות כלכליות.

    אשמח אם תפרסם עליו איזו כתבה – נראה שהוא הופך להיות מאד רלבנטי.

  15. ישראל הגיב:

    אני קורא את הטור שלך בגלובס לעיתים מזומנות, מעל גדות הפוטומק לשבת להטיף מוסר זה רחוק וקל. יום הנכבא או יום האדמה הם ימים מומצאים, לעומת יום השואה או יום העצמאות.
    ההתיחסות שלך ושל אחרים ל”רטיב היהודי ” לעומת “הנרטיב הערבי” באותה צורה אינה נכונה ומוצדקת.
    בהנחה שלא הייתה מלחמת העולם השניה ולא היה אותו רצח עם מתוכנן האם הייתה מדינת ישראל? אני חושב שלא. אבל אני בטוח שלא הייתה מדינה פלסטינית גם כן.
    הרעיון של מדינות עצמאיות או תהליכים אבולוציונים להקמת מדינות לא היגיעו מהעולם הערבי, אלא מארופה.
    הציונות היגיע מארופה והתישבות יהודית או פיתוח ארץ ישראל היגיע מהיהודים ולא מהערבים.
    מה שהערבים ניסו למנוע זו הקמת ישות יהודית אבל הם לא רצו אף פעם הקמת מדינה פלסטינאית במקום זה.

    לכן יום האדמה או יום הנכבא הם פיקציה, או בלשונו של אסד מלפני יומים שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים הופך לאמת.

Leave a Reply