נא להחזיר מושל משומש במצב רע. דמי המשלוח על חשבון המפלגה המובסת.

 

ראו-נא רשימה מתעדכנת של מקורות על המירוץ בקליפורניה (טקסט עברי)

 התפרסם ב'כסף', מוסף סוף השבוע של 'גלובס', 31-30 ביולי 2003

 

ה

מדינה הגדולה בארה"ב אוהבת להשתעשע בפופוליזם. אין בה יום בחירות, לאיזושהי כהונה מקומית או מדינתית או ארצית, שאין מתלווים לו שורה של משאלי-עם, רובם בעניינים קטנים, או קטנטנים; מיעוטם נוגעים לעיקר.

 

כמו משאל העם ההיסטורי של 1978, שבו החליטה קליפורניה להקטין את מס הרכוש, ולהתנות כל העלאה שלו בעתיד ברוב מיוחס של שני שלישים באסיפה המחוקקת. המשאל ההוא היה האות להתקוממות ארצית נגד מסים, אשר העניקה את הבית הלבן לרפובליקנים שלוש פעמים רצופות, והפחיתה בהדרגה את כוחה של המפלגה הדמוקרטית.

 

כמו משאל ב-1994, שבו אומצה הצעה לשלול את כל השירותים הציבוריים – רווחה, בריאות וחינוך – ממהגרים לא-חוקיים, קרי לטינו-אמריקנים. כמו משאל, באותה השנה, שחייב להטיל עונש מאסר עולם על עבריין הנתפס בעבירה שלישית, תהיה חומרתן של העבירות אשר תהיה. כמו משאל ב-1996, שבו אושר שימוש רפואי במריחואנה. או משאל באותה השנה, שבו אומצה הצעה לאסור על ממשלת המדינה לנקוט איזשהם אמצעים לאפליה חיובית של בני מיעוטים. או משאל ב-1998, שבו התקבלה הצעה להפסיק את כל החינוך הדו-לשוני בבתי הספר, זאת אומרת בלי ספרדית.

 

או משאל קלאסי של קליפורניה, שבו אומצה ב-1998 הצעה לאסור על הטמנת מלכודות ל"יונקים, המסוּוָגים כבעלי פרווה". או, באותה שנה, משאל שאסר על כל אדם להחזיק או להעביר "סוס, או פוני, או פרד, או עַיִר שעל מנת להורגם, או שעל מנת שיומתו בידי אחרים".

 

כל מי שרוצים לבדוק את רשימת משאלי-העם בקליפורניה מאז שנת 1912 יכולים לעשות כן באתר 'המכון ליוזמה ולמשאל-עם', ולהצטייד בהרבה זמן וסבלנות.

 

המושל חירם נגד חברת הרכבות

תאבונה של קליפורניה לדמוקרטיה ישירה הוא תוצאה של עידן פוליטי מיוחד במינו בהיסטוריה האמריקנית, ה'פרוגרסיביזם', בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. הוא היה קשור באישיותו המגנטית של הנשיא טדי רוזוולט (1909-1901) ובמרץ העצום של הייראם (חירם) ג'ונסון, שנבחר למושל קליפורניה ב-1910.

 

רוזוולט היה הנשיא האקטיבי ביותר בתולדות ארה"ב עד זמנו, ויזם חקיקה ואכיפה שנועדו להגביל את כוחם של התאגידים ושל ענקי הפיננסים.

 

 

המושל ג'ונסון המציא את משאלי-העם של קליפורניה ב-1911, כדי לעקוף את האסיפה המחוקקת, שהיתה בכיסה של חברת הרכבות. הוא העניק לקליפורניה 'טיק', המתפתח לממדי ניאורוזה, ומסכן את הדמוקרטיה היציגה שלה

ג'ונסון היה אחד המושלים האקטיביים שנראו

אי פעם בארה"ב. הוא ערך ב-1911 את המשאל שהתחיל את כל המשאלים: הקליפורנים סמכו את ידיהם על הצעתו לאפשר לאזרחי קליפורניה ליזום משאלי-עם על כל נושא שבעולם, ובלבד שיצליחו לאסוף די חתימות. הוא גם הציע, ואזרחי המדינה הסכימו, שתינתן לקליפורנים הזכות "להחזיר" (recall) כל בעל כהונה נבחרת, עוד לפני סוף כהונתו.

 

זה היה רעיון כמעט קְדַם-מודרני. נבעה ממנו קריאת תיגר על עצם התפיסה של דמוקרטיה יציגה, זו שבה הבוחרים מאצילים את סמכויותיהם לממשלה נבחרת לתקופת זמן קצובה. ג'ונסון רצה להשתמש בנשק המשאלים, כדי לכרסם את כוחם של בעלי הממון, בייחוד חברת הרכבות הגדולה Southern Pacific Railroad. רבים מן החברים באסיפה המחוקקת של קליפורניה היו עושי דְבָרָה של החברה – וג'ונסון ניסה לעקוף אותם.

 

במחצית הראשונה של המאה ה-20 קליפורניה היתה כמעט מדינת-סְפָר, בשוליים המרוחקים של אמריקה. הכרעות פוליטיות חשובות נפלו בצפון מזרח ארה"ב ובמערב התיכון שלה. בשנים ההן, להיטותה לחוקק באמצעות משאלי-עם היתה כמעט נסלחת. הלהיטות הזו הצטננה לאחר מלחמת העולם השניה, בהתאמה לעליית משקלה הפוליטי והכלכלי. בשנות ה-50 של המאה ה-20 היא אימצה רק שתי הצעות במשאלי-עם. בשנות ה-60 היא אימצה רק שלוש. בשנות השבעים – שבע.

 

ב-1978 נפתח הסכר לרווחה. אישור ההצעה להקטין את מס הרכוש נתן את האות לשיטפון של דמוקרטיה ישירה. בשנות ה-80 אושרו 21 יוזמות במשאלי-עם. בשנות ה-90 אושרו 29 יוזמות.

 

אפור הוא שמו הפרטי

הדמוקרטיה הישירה של קליפורניה חצתה בשבוע שעבר אפילו את הגבולות הנדיבים, שהיא קבעה לעצמה במרוצת השנים. ב-23 ביולי הושלמה בדיקת החתימות, מזכיר המדינה של קליפורניה אישר את כשרותן, וסגן המושל שהוא גם נשיא הסנאט של המדינה הודיע את התאריך: בשבעה באוקטובר יתבקשו אזרחי המדינה הגדולה ביותר של ארה"ב להצביע על הצעה "להחזיר" את המושל גריי דייוויס. אם הם ישיבו בחיוב, המושל יועבר מייד מכהונתו.

 

'סן חוסה מרקיורי ניוז' של קליפורניה מודיע: משאל-עם "היסטורי" על הדחת המושל דייוויס. בצילום שלמטה נראים מפגינים לטובת משאל-העם בסקרמנטו, עיר הבירה של קליפורניה

 

זו תהיה הפעם הראשונה בתולדות קליפורניה שמושל מודח במשאל עם. זו תהיה הפעם השניה בתולדות ארה"ב. הפעם הקודמת היתה ב-1921, במדינת צפון דקוטה. אבל איזה הבדל: בצפון דקוטה יש יותר פרות מבני אדם. קליפורניה אינה מדינה חקלאית נידחת. היא אינה קאנטון שווייצרי עם הרגלים פוליטיים שנרכשו בימי הביניים. קליפורניה היא המנוע של כלכלת אמריקה. קליפורניה היא מרכז תעשיית הטכנולוגיה העלית בעולם. אילו היתה עצמאית, היא היתה מדורגת בין שמונה המעצמות המובילות של העולם.

 

קליפורניה עומדת עכשיו לפני הפיכה חוקתית, העלולה קודם כול לערער את יציבותה שלה – ובמידה שאפשר להסתמך על נסיון העבר, היא עלולה לתת רעיון למדינות אחרות. משאלי-עם להעברת מנהיגים נבחרים מכהונותיהם יעמידו בסכנה את הסדר החוקתי בארה"ב. לא פחות.

 

          כמה שהוא אפור: המושל גריי דייוויס

המושל שעל הכוונת הוא פוליטיקאי לא מרשים, שיריביו נטו תמיד להמעיט מֵעֶרכּוֹ. הוא כל כך חסר צבע, עד שלא ברור אם הוריו ראו את הנולד כאשר נתנו לו את השם 'גריי' (אפור), או שהוא ראה צורך להצדיק את בחירתם. מה שחסר לדייוויס בעניינים של צבע הוא השלים בארגון, בשיטתיות ובעקשנות. במשך 25 שנה הוא ידע שהוא רוצה להיות מושל, והניח אבן על אבן.

 

בין 1966 ל-1998, השלטון בקליפורניה היה בידי הרפובליקנים שני שלישים מן הזמן. אחד מהם היה רונלד רייגן. במידה רבה, קליפורניה הראתה את הכיוון לשאר אמריקה. בשנות ה-90 זה התחיל להשתנות. חשיבותם של ה"לאטינוס", יוצאי אמריקה הלטינית, גדלה והלכה בהתאמה לחלקם באוכלוסיה (20% בסוף המאה ה-20). הרפובליקנים נטו להקל בהם ראש, וזה עלה להם ביוקר.

 

בסוף העשור הקודם, קליפורניה היתה שרויה במצב רוח פוליטי מתון. אפילו הבטחות לקצץ מסים לא הקפיצו אותה עוד על רגליה. הגֵאוּת הכלכלית בארה"ב היטיבה איתה מאוד, וביל קלינטון נהנה משיעורי פופולריות גבוהים מאוד (67% בעצם הימים של פרשת מוניקה לוינסקי).

 

מתינותו של הבוחר הלבן ותמיכה מסיבית של ה"לאטינוס" (80%) הקנו לדייוויס נצחון עצום ממדים בבחירות של 1998. הוא היכה את יריבו הרפובליקני בהפרש של 20%, ובשובל מעילו נתלו שורה של מועמדים דמוקרטיים אחרים. קליפורניה עברה אל המחנה הדמוקרטי באופן דרמטי. בבחירות לנשיאות של 2000, אל גור היכה את ג'ורג' בוש בקליפורניה בהפרש של 17%.

 

כאשר סיכת הבורסה ניקבה את הבועה 

בשנות ה-90 היה טוב להיות מושל באמריקה. כמעט כל המדינות נהנו מעודפי תקציבים לרגל הכנסות חסרות תקדים ממסים, בייחוד מסים על רווחי בורסה. המדינות יכלו להרחיב את שירותיהן החברתיים, לממן בתי ספר ופיתוח, ואפילו לקצץ מסים. כמעט כל מושל היה מועמד פוטנציאלי לנשיא, ואחד גם נבחר לנשיא בשנה האחרונה של העשור. ג'ורג' בוש הבטיח לעשות בשביל ארה"ב מה שהוא עשה בטקסס, וקצת פחות מחצי המצביעים הסתפקו בזה.

 

אבל הגאות הסתיימה בשנת 2000. כאשר סיכת הבורסה ניקבה את הבועה, הכנסות המסים של המדינות צנחו במהירות מעוררת השתאות. בתוך שנתיים היו כמעט כל מדינות ארה"ב שרויות במה שתואר כ"משבר הפיסקאלי הגדול ביותר מאז השפל של שנות ה-30", כולל טקסס. ג'ורג' בוש נכנס לבית הלבן ממש דרך הסדק, רגע אחד לפני שהדלת נטרקה.

 

הואיל וב-49 מתוך 50 המדינות יש חוקים, האוסרים על המושלים להגיש תקציבים גרעוניים, ממילא אין למושלים חופש הפעולה שיש לנשיא. בוושינגטון הגרעון בתקציב יגיע בשנה הבאה ל-450 מיליארד דולר. לא נורא, מוכרים עוד איגרות חוב לזרים, ומחכים לימים טובים מאלה. במדינות, אם חסר כסף צריך למצוא אותו מייד, או לקצץ מייד.

 

קריאות הכאב מערי הבירה של המדינות נשמעות זה חודשים. מושלים רפובליקניים ימניים נאלצים להעלות מסים. מושלים משתי המפלגות נאבקים בחורי אף נגד בתי המחוקקים שלהם. במדינת קונטיקט, למשל, שבה יש מושל רפובליקני ואסיפה מחוקקת דמוקרטית, הופעלה המשטרה כדי להבטיח שחברי האסיפה המחוקקת יצביעו על התקציב.

 

בקליפורניה התברר, שבסיבוב התקציב הנוכחי, המתפרש על פני שנתיים, יחסרו למדינה 38 מיליארד דולר כדי לממן את הוצאותיה. זה נודע לקליפורנים מייד לאחר שגריי דייוויס הושבע לתקופת כהונה שניה. הרושם הברור היה שהוא הסתיר את המספרים מתושבי מדינתו בזמן מערכת הבחירות.

 

דייוויס די נמאס על הקליפורנים עוד לפני כן. הם מייחסים לו לפחות חלקית את אסון האנרגיה שפקד את קליפורניה בשנת 2000. הסרה כושלת של הפיקוח על תעשיית החשמל יצרה בקליפורניה מחסור מלאכותי. סַפָּקֵי חשמל מחוץ למדינה העלו את התעריפים, וחלקים של קליפורניה בילו את ימי הקיץ החמים ביותר בלי חשמל.

 

 


דארל אייסא (עיסא), חונק את דמעותיו. המיליונר הרפובליקני (ממוצא לבנוני) מימן את יוזמת משאל-העם, בתקווה שהוא יהיה המושל הבא. שכרו היה שרשרת גילויים על עברו המפוקפק, כולל רקורד פלילי. סוף דבר שהוא פרש מן המירוץ, כפי שהודיעה השבוע הכותרת הראשית ב'פְּרֶס דמוקרט' של סנטה רוסה, קליפורניה

 

 

אבל 38 המיליארד החסרים גדשו את הסאה. ציר קונגרס רפובליקני מדרום קליפורניה, דארל אַייסא (זאת אומרת "עיסא", ממוצא לבנוני), החליט לנצל את החוק של הייראם ג'ונסון מ-1911, ולאסוף חתימות כדי לערוך משאל-עם על "החזרת" המושל דייוויס. היו נחוצות לו 1.2 מיליון חתימות – אומנם לא משימה בלתי אפשרית במדינה של 30 מיליון, אבל משימה יקרה מאוד. הואיל ואייסא הוא מולטי-מיליונר בזכות עצמו, הוא הודיע שיממן את ההחתמה מכיסו. הוא הצליח, במחיר של מיליון וחצי דולר. בשבוע שעבר אישר משרד מזכיר המדינה של קליפורניה את כשרות החתימות, וסגן המושל קבע את התאריך למשאל העם.

 

אייסא אינו עושה מה שהוא עושה לשם שמיים בלבד. הוא רוצה לרשת את דייוויס. החוק מחייב את הבוחר להחליט מייד לא רק אם הוא רוצה לסלק את המושל הנוכחי, אלא מי צריך להחליף אותו. עד סוף השבוע שעבר, אייסא היה היחיד שהודיע על מועמדותו. אבל הרפובליקנים מלומדי האכזבות היו רוצים מועמד ידוע יותר, כריזמטי יותר, מבטיח יותר. מועמדם המועדף הוא אחד, ארנולד שוורצנגר, שתרומתו המפורסמת ביותר לאוצר המלים הפוליטי האמריקני היא Hasta la vista, baby, כפי שיודע כל מי שצפה לפחות באחד הסרטים של הטרילוגיה המהוללת 'שליחות קטלנית'.

 

נו, באמת.

 

כן, כן, באמת. וינה העניקה לעולם את מוצרט. את פרויד. את שוורצנגר.

מי אינו אוהב את קליפורניה? טרומן קאפוטה, הסופר האמריקני השנון, שאהב מאוד את קליפורניה, וגם חי בה, אמר פעם, כי כל שנה שאדם מבלה בה עולה לו שתי נקודות של IQ.

 

דיאן? אריאנה? קרוּס?

הדמוקרטים אובדים עצות. הבולטים שבהם אינם רוצים להתייצב נגד דייוויס, והם תומכים במאמציו להגן על כהונתו. בעלת הסיכויים הרבים ביותר היא כנראה דיאן פיינסטין (פיינשטיין), המייצגת את קליפורניה בסנאט בוושינגטון. היא היתה פעם ראש העיר של סן פרנסיסקו, ובימים ההם היתה לי ההזדמנות לשאול אותה באיזו כהונה היא חושקת באמת. מושלת, היא השיבה ללא היסוס.

 

בהיעדר החלטה מצד פיינסטין, אין זה מן הנמנע שבעלת טור שנונה, אריאנה האפינגטון, תציע לדמוקרטים את שירותיה. על אף שמה הוואספי מאוד, האפינגטון היא מהגרת יווניה, אשר התחתנה עם מולטי-מיליונר קליפורני בעל דעות ימניות מאוד. הוא והיא רצו שהוא יהיה סנאטור, ואולי יום אחד גם נשיא. הוא נכשל, וגם הוא וגם היא, אחרי שהתגרשו, עברו שמאלה מסיבות מעניינות, שלא זה המקום לדון בהן.

 

האפשרות שמרים משקולות אוסטרי לשעבר יתמודד על כהונת מושל המדינה הגדולה בארה"ב נגד עתונאית יווניה לשעבר היא בסך הכול ראיה שבאמריקה הכול אפשרי. בסנאט בוושינגטון מתפתחת אפילו יוזמה לתקן את החוקה, כדי לאפשר למהגר להיבחר לנשיא. כיום רק ילידי אמריקה יכולים. האומנם יש רפובליקנים המכינים בסתר לבם את מסע הבחירות של שוורצנגר לנשיאות?

 

דייוויס היה יכול להציל את מפלגתו מן המבוכה ומן ההסתבכות, אילו החליט להתפטר. במקרה כזה, סגנו היה יורש אותו אוטומטית לשלוש השנים הבאות. זו אפשרות אטרקטיבית: שמו של הסגן (Cruz Bustamante), והוא הלאטינו הבכיר ביותר בהיסטוריה של קליפורניה. לאטינו כמושל המדינה הגדולה ביותר יכול להיות נכס אלקטורלי חשוב לדמוקרטים בבחירות לנשיאות בשנה הבאה, או בבחירות לקונגרס.

 

 


קְרוּס בוּסטַמַנְטֶה 

האומנם קרוּס בּוּסְטַמַנְטֶה (מי?) יהיה האיש שיעצור את ארנולד שוורצנגר? בוסטמנטה הוא כמעט האנטי-הוליווד, קצר קומה, שמנמן וקֵרֵחַ. השבועון 'איקונומיסט' (ואולי גם אַחֵרים) השווה אותו עם דני דה-ויטו בסרט 'התאומים' (1988). נַחשוּ-נא מי היה התאום השני. ב-1998 הוא נאחז ב"שובל מעילו" של גריי דייוויס (כמו שאומרים בעגה הפוליטית האמריקנית), ונבחר לסגן המושל. בקליפורניה, כבמדינות רבות אחרות, סגן המושל נבחר בנפרד מן המושל, ולא פעם הוא שייך למפלגה יריבה. בוסטמנטה, דמוקרט כמו דייוויס, הוא ה'לטינו' הבכיר ביותר בהיסטוריה הפוליטית של מדינה, שאולי שליש מאוכלוסייתה הם מהגרים, או צאצאי מהגרים מאמריקה הלטינית — אם כי חלק ניכר מהם אינם חוקיים, וחלקם בין בעלי זכות הבחירה נע בין 15 ל-20 אחוז. כמעט ברגע האחרון, בוסטמנטה החליט להציג את מועמדותו במשאל-העם של שבעה באוקטובר. הוא שבר בזה את אַחדוּת השורות של הדמוקרטים — אבל העניק למצביעים דמוקרטיים את האפשרות להצביע נגד דייוויס מבלי לסלול בהכרח את דרכו של רפובליקני לכהונת המושל. זה חשוב, מפני שלדמוקרטים יש רוב ברור בין מצביעי קליפורניה (זאת אומרת, הרבה יותר קליפורנים רשומים כדמוקרטים).

 

על הרשת

 

אבל אם הנסיון מלמד משהו על מניעיו של גריי דייוויס, הנה נראה שהוא יילחם עד הסוף. ב-1998 דוּבַּר בו כמועמד אפשרי לנשיאות יום אחד. עכשיו, כל השומע יצחק. אם לדייוויס מובטחת הערת שוליים בספרי ההיסטוריה זה יהיה לרגל הנסיון להחזיר אותו: מושל משומש במצב רע, דמי המשלוח על חשבון המפלגה המפסידה.

 

כיכר השוק מלֵאָה

 אבל מה יהיה על שמה הטוב של קליפורניה, או על רצינותה של הפוליטיקה האמריקנית?

 

קודם כול, צריך לשקול את משמעות התקדים: ביטול למעשה של תוצאות הבחירות הקודמות, שנה ופחות לאחר שנערכו, לא מפני שהמושל עבר על החוק, אלא מפני שהוא נמאס על רוב המצביעים במשאל. וכל זה מפני שמיליונר מן האופוזיציה רוצה לרשת את המושל, ומוכן להשקיע מכספו הפרטי. מה ימנע מיליונרים אחרים מלעשות בדיוק אותו הדבר מדי שנה מכאן ואילך? למשל, מה יקרה אם מיליונר דמוקרטי יגייס די חתימות כדי לסלק בעוד שנה את הרפובליקני, שאולי יירש את דייוויס?

 

מה שיקרה הוא פשוט למדי: דירוג האשראי הנמוך מאוד של קליפורניה יהיה עוד יותר נמוך, ועסקים ותושבים יתחילו לעזוב אותה. אם המדינה הגדולה ביותר בארה"ב תתקרב למעמד של רפובליקת בננה, אמריקה כולה תסבול.

 

ומה יקרה אם מדינות אחרות יחקו את המופת של קליפורניה? הלכי רוח פופוליסטיים ודמוקרטיה ישירה מייחדים חלקים ניכרים של ארה"ב זה שנים רבות. ואם "מחזירים" מושלים, אולי יום אחד גם תהיה יוזמה לתקן את החוקה הפדרלית, ולהרשות "החזרה" של נשיא.

 

למען האמת, הרפובליקנים ניסו "להחזיר" נשיא ב-1999, כאשר העמידוהו למשפט הסנאט.

 

כמובן בדמוקרטיה פרלמנטרית, בניגוד לדמוקרטיה נשיאותית, יש דרך פשוטה להיפטר מן הממשלה: באמצעות הצבעת אי-אמון בפרלמנט. אולי באמת מוטב לארה"ב אילו היתה לה שיטה פרלמנטרית. לפי הערכה אחרונה, בין עשרה לשנים-עשר אמריקנים מסכימים עם הרעיון הזה, ואת רובם אני מכיר אישית.

 

קליפורניה מאיימת עכשיו על עצם תפיסת הדמוקרטיה המודרנית. צ'רצ'יל אמר כידוע לחובבי קלישאות, שהדמוקרטיה היא המשטר הגרוע ביותר חוץ מכל האחרים. אבל "דמוקרטיה" היא תווית שאפשר לענוד לכל כך הרבה צורות ממשל. הדמוקרטיה של צ'רצ'יל היתה אריסטוקרטית, מרוחקת, אליטיסטית. לא היה בינה ובין כיכר השוק של אתונה כמעט ולא כלום.

 

כיכר השוק צרה מלהכיל את הדמוקרטיה של ימינו. אולי זה חיסרון ניכר. אולי זה מוכיח את הצורך בביזור רדיקלי, בהעברת סמכויות לידי יחידות קטנות בהרבה מן המדינה המודרנית. אולי, אבל עד אז כיכר השוק אינה תחליף למליאת בית המחוקקים או לחדר הקבינט. ואלה יכולים לעבוד כל זמן שיואצלו להם סמכויות באופן רציונלי, ואיש לא ינסה למשוך את השטיח מתחת לרגליהם מפני שיש לו מיליון וחצי דולר.

 

בעוד תשעה שבועות ייפול הפור. בתשעת השבועות הבאים קליפורניה תהיה מעבדה של ניסוי פוליטי מעניין ומסוכן. כדאי מאוד לעקוב.

 

על הרשת

3 Responses to “נא להחזיר מושל משומש במצב רע. דמי המשלוח על חשבון המפלגה המובסת.”

  1. איתן כספי הגיב:

    זה דווקא נראה לי מאוד דמוקרטי שתושבי המדינה יכולים להדיח מושל ולא להיאלץ ולהמתין עד לתום תקופת הכהונה, בה יגרום המושל לנזקים נוספים (לדעתם).

    כתבת כי הוא היה זקוק ל-1.2 מיליון חתימות בכדי להדיח את המושל הנוכחי. השאלה היא האם זה מספר קשיח או מבטא אחוז מסוים מתוך ערך אחר?

    נראה לי הגיוני שאם מספר החתימות שנאספו זהה או גדול ממספר הבוחרים שבחרו במושל הנוכחי – הרי שיש בכך מעין תהליך הצבעה והכרעה של רוב.

    דווקא עידן האינטרנט מאפשר לחזור לכיכר השוק. אנשים יוכלו להשפיע בצורה יותר הדוקה ומיידית על דרך ניהול העיר / מדינה בה הם חיים. השאלה אם הם יותר טובים ממספר נבחרים מצומצם או לאו היא שאלה פתוחה שתשפיע ישירות על חיי התושבים, לאחר שייקחו אחריות על חייהם.

  2. נמרוד ברנע הגיב:

    אין מילים בפי.
    המשך כך!

  3. אור הגיב:

    ראשית, תשובה לאיתן:
    מספר החתימות הנדרשות מחושב כפונקציה של מספר האנשים שהצביעו בבחירות האחרונות (וביתר דיוק – לגבי המושל מדובר בלפחות 12% מסך כל הבוחרים בבחירות האחרונות, כאשר מספר החתימות מכל מחוז חייב להיות שווה לפחות לאחוז אחד ממספר הבוחרים שהצביעו באותו המחוז). כמו כן, ישנו אי דיוק קטן בכתבתו של יואב; מספר החתימות שנדרשו בשביל להביא את ה-Recall של דיוויס לקלפיות היה בסביבות ה-900 אלף, אבל בפועל נאספו הרבה יותר (1.3 מיליון, כפי שיואב ציין).

    בקשר לקרוז בוסטמנטה: אני יודע על מצביעים דמוקרטים רבים שדווקא חוששים מדעותיו המאוד ליברליות ומאוד פרו-מהגרים, ושבשל כך נמשכים דווקא לעבר שוורצנגר שמצטייר כרפובליקאי מתון (בעד הפלות, בעד שוויון זכויות להומואים וכו'). אבל מה שציינת בקשר לארנולד במאמריך נכון גם לגבי בוסטמנטה – הוא לא צריך להשיג רוב מוחלט, אלא רק הכי הרבה קולות מכולם, ובהתחשב בכמות הלאטינוס במדינה, דווקא יש לו סיכוי לא רע.

Leave a Reply