אילו להנרי היו גלגלים

  

 

 

 

א

תמול לפני מאה שנה איפשר הנרי פורד את “המאה האמריקנית”, זה הַתַמהיל של עליונות טכנולוגית ואופטימיות תרבותית, שֶהֵניב לימים השפעה פוליטית חסרת תקדים. ב-16 ביוני 1903 התחיל פורד לייצר מכוניות. חמש שנים אחר כך הוא הציג את המכונית העממית הראשונה, שנקראה בפַשטוּת T. עשר שנים אחר כך הוא חנך את קו הייצור ההמוני הראשון, והנחיל את שיטותיו לכל התעשיה האמריקנית.

 

כאשר פורד החליט לייצר מכוניות, היו בכל אמריקה 230 ק”מ של כבישים סלולים. הרוב המכריע של האמריקנים לא יצאו מעולם מגבולות המחוז שבו התגוררו. “החוויה האמריקנית” היתה הרבה פחות אמריקנית – והרבה פחות חווייתית.

 

המכונית עצמה הופיעה עוד לפני פורד. דיימלר ובנץ ייצרו אותה בגרמניה. אבל הואיל וכל מכונית יוּצרה בנפרד, עלוּתה היתה עצומה. מעטים הניחו, שמכוניות ישרתו אי פעם ציבור רחב. הן נועדו להיות אבזרי ההִתפַּנקוּת של האליטה, משהו מֵעֵין יאכטות.

 

הנרי פורד, קפיטליסט ושׂוֹנֵא איגודים, האמין במכונית לכל פועל. “אני אעשה דמוקרטיזציה של המכונית”, הוא אמר. “כאשר אני אסיים, כל אחד יוּכל להרשות לעצמו מכונית, ולכל אחד אומנם תהיה מכונית. זה יהיה דבר מוּבן מאליו”. עד 1927, פורד מכר 15.5 מיליון מכוניות.

 

חזונו לא הרחיק מֵעֵבֶר לזה. הוא טעה בשני ענייני מפתח: התחדשות ואשראי. הוא לא העלה על דעתו שיהיה אפשר, או אפילו שיהיה צריך, למכור לאנשים יותר ממכונית אחת לכל החיים. הוא האמין בִּמכונית שתיסע לנֶצַח.

 

הוא גם לא האמין באשראי. אם אנשים רוצים לקנות מכוניות, מוטב שיהיו מסוגלים לשלם את מלוא מחירן. אבל אמריקנים התחילו לקנות מכוניות בתשלומים. אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם, הִרשוּ לעצמם. קו ישר עובר מן המכונית העממית אל כרטיסי האשראי הראשונים, ובעצם אל כל הֶרְגְלֵי הצריכה האמריקניים.

 

פורד, לרוע המזל, היה איש בעל פתולוגיות. לא היתה לו פתולוגיה גדולה מן האנטישמיות. היהודים היו בעיניו מקור כל הרעות של זמנו. הוא הפיץ את הפרוטוקולים של זקני ציון, ומימן עתון אנטישמי. הוא היה מראשוני תומכיו של היטלר, לא רק במלים אלא גם בכסף. באוגוסט 1938 גמל לו הפיהרר בעיטור הכבוד האזרחי הרם ביותר של גרמניה הנאצית.

 

אין זה עניין של מה בכך ואין מקום לשום “אף על פי כן” ו”אבל”.

 

ואף על פי כן ואבל, הוא העניק לנו גלגלים.

 

התפרסם במהדורה המודפסת של ‘גלובס’, 18-17 ביוני, 2003 

 

3 Responses to “אילו להנרי היו גלגלים”

  1. אבי הגיב:

    שהתפרסמה בגלובס?

  2. אביבה הגיב:

    במודל המכונית של בקמינסטר פולר, מכונית שהיתה נפלא, חסכנית ומעוצבת היטב – אבל נקלעה לתאונה בתערוכת הסלון האווירי בפאריז, הרגה כמה אנשים, ומאז לא עלתה על הכביש. ניצחון טכני לפורד.

  3. אורי ב. הגיב:

    לפיכך, אם אני מפתח חיסון שהורג אחוז מסוים מהפציינטים ואת מפתחת כזה שלא – ניצחת אותי ניצחון טכני?
    (-:

Leave a Reply