הִנֵּהוּ, השקר האציל

כתבתי לפני שבוע ויותר על תחיית השפעתו האינטלקטואלית של הפילוסוף ליאו שטראוס באמריקה. תלמידיו ותלמידי-תלמידיו ממלאים תפקידי ייעוץ ותיכנון רבי השפעה בממסד הבטחוני של ארה"ב — ושורת עתונים, באמריקה ובייחוד באירופה, התחילו לייחס לשטראוס את כיווני האסטרטגיה הלא-מתפשרת של המימשל. שטראוס נתפס עכשיו כאביה הרוחני של 'השמרנות החדשה', המתוארת (במידות משתנות של צדק ואי-צדק) כדת-המדינה החדשה בוושינגטון.

הֵעַרתי, שלאמיתו של דבר שטראוס דווקא הִתנַגֵד להגמוניה אמריקנית בעולם. מה אם כן "שטראוסי" בוושינגטון? זה שיחידֵי-סגוּלה מעַטים מעַצבים את המדיניוּת מאחורי הקלעים, מבלי לגַלוֹת את כוונותיהם האמתיות. הם מייסדים אותה על אותו "השקר האציל", שאפלטון ראה בו הֶכרח לשִׂגשוּגָהּ של המדינה, ושטראוס העמיד במרכז מִשנָתוֹ.

סיפרתי שם שאחד מתלמידי שטראוס הבולטים ביותר הוא פול וולפוביץ, המִשנֶה לשַׂר ההגנה, אינטלקטואל בזכות עצמו, שהיה במשך שנים אחדות דיקן בית הספר רב היוקרה ללימודים בין לאומיים מתקדמים (SAIS) בוושינגטון.

באירופה קמה ביומיים האחרונים סערה בגלל הערה של ווּלפוֹביץ בראיון לכתב העת 'ואניטי פֶר'. על פי הציטוט, ווּלפוֹביץ מתייחס בביטול אל ההצדקה העיקרית שנתן המימשל למלחמה בעיראק: נשק ההשמדה ההמונית של סדאם חוסיין. למעשה, הוא אומר בראיון, ההצדקה הזו ניתנה מסיבות "הנוגעות במידה רבה לביורוקרטיה של ממשלת ארה"ב. אנחנו החלטנו על העניין האחד שהכול יכלו להסכים לו".

אירופים, שהתנגדו למלחמה מעיקרה, כועסים מאוד על וולפוביץ. אבל הם היו כועסים בלי קשר, מפני שהתנגדותם היתה עקרונית וחד-משמעית. אף על פי כן, בארה"ב עצמה מתחילות להישאל שאלות נוקבות על ההצדקות שהמימשל נתן למלחמה. האם היתה לו אֵי פעם סיבה רצינית להאמין שלסדאם חוסיין יש נשק השמדה המונית? היתכן שהמימשל שיקר ביודעים, או לפחות עשה מניפולציה של האמת? ומה על טענת טוני בלייר, שסדאם יכול להפעיל את הנשק הביו-כימי שלו "בתוך 45 דקות"?

הודאתו של וולפוביץ עוצרת נשימה. היתכן שהיא מאַשרת את נצחון "השקר האפלטוני האציל" של ליאו שטראוס?

תגובה אחת בנושא “הִנֵּהוּ, השקר האציל”

השאר תגובה