זה מה שאומרים עכשיו על שערוריית השחיתות המתרחבת והולכת, המסתבכת והולכת, בוושינגטון. עכשיו יש לתביעה עד מלך, והוא “האיש המסוכן ביותר בעיר” מפני שבגילוייו תלוי גורלם של עשרות חברי קונגרס. כתב אישום לא רק נגד יחידים, כי אם נגד השיטה הפוליטית כולה
אפשר לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות. להרשמה לחצו כאן.
“שחיתות אבסולוטית”, מכריזה הפארודיה הזו על מודעת פירסומת של וודקה. בבקבוק צפים ראשיהם של כמה מן הרפובליקנים שהסתבכו בזמן האחרון. למטה, בידיים פרושות, נראה קארל רוֹב, יועצו הקרוב של הנשיא, הנחקר בחשד פלילי של הדלפת סודות מדינה; מעליו, מימין נראה סגן הנשיא צ’ייני; משמאלו נראה הסנאטור הרפובליקני מפנסילווניה, ריק סאנטוֹרוּם (אינני יודע בדיוק מדוע); מעל צ’ייני מימין נראה מייקל בראון, אוכל הקוּרצָה הרפובליקני, שעמד בראש הרשות לטיפול במצבי חירום בזמן סופת ההוריקאן הקטלנית בלואיזיאנה; משמאלו נראה ציר הקונגרס טום דילֵיי, מן הרפובליקנים רבי ההשפעה ביותר בארה”ב, החשוד בעבירה על חוקים למימון בחירות; משמאלו של הנשיא בוש נראה ביל פְריסט, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, שֶנֶגדוֹ מתנהלת חקירה על אי-סדרים פיננסיים. למעלה מבצבצץ ראשו של ג’ק אבראמוף, הציר של שערוריית השחיתות הגדולה ביותר
נורמן אורנסטיין, חוקר במכון ‘אנטרפרייז’ רב היוקרה ואחד המשקיפים הפוליטיים הנשמעים ביותר בארה”ב, אומר כי לא היתה שחיתות מבעיתה כזאת בעיר הבירה של ארה”ב זה 125 שנה (מאז שנות השיא של ‘תור הזהב’, ימי התיעוש המסחרר והבארונים השודדים).
צ’ארלי קוּק, משקיף פוליטי חד-עין אחר בוושינגטון, אומר כי “חרדה מקננת בלבם של הרפובליקנים שזהו-זה”.
דן תומאסון, לשעבר עורך שירות החדשות של רשת העתונים הגדולה סקריפס-האווארד, כותב כי “סופת הוריקאן פוליטית בגודל של קתרינה” מתרגשת ובאה על וושינגטון, תוצאותיה ההרסניות אולי לא ייוודעו אלא מִקֵץ שנים, “השערוריה הגדולה הראשונה של המאה ה-21”, אולי גדולה מכל שערוריה אחרת בזמן המודרני.
| תהום של אי-אמון, של חשד ושל ציניות מתרחבת והולכת בין האליטה הפוליטית ובין האזרחים |
השערוריה הזו כל כך מסובכת, שלא פחות מ-35 תובעים וחוקרים של ממשלת ארה”ב מנסים לפרק אותה לגורמיה. היא מתחוללת על רקע של שערוריות-משנה, עם קשר או בלי קשר, המְשַווֹת לוושינגטון מראה של עיר בירה במשבר עמוק: תהום של אי-אמון, של חשד ושל ציניות מתרחבת והולכת בין האליטה הפוליטית ובין האזרחים.
במרכז השערוריה הזו עומד ג’ק אבראמוף, שתדלן פוליטי חסר מעצורים, שהוא ושותפיו חשודים בהונאה עצומת ממדים של שבטים אינדיאניים; בקניית טובות הנאה מחברי קונגרס; אולי אפילו ברצח של איש עסקים יריב (ראו צילום של אבראמוף במהלך שימוע בוועדה לענייני אינדיאנים של הסנאט). אחד משותפיו של אבראמוף הסכים בשבוע שעבר להודות בפלילים המיוחסים לו, לרצות תקופת מאסר של “51 עד 63 חודשים”, לשלם לממשלה קנס של רבע מיליון דולר, ולהחזיר לאינדיאנים כמעט עשרים מיליון דולר.
אבל האיש הזה, מייקל סקאנלוֹן, בן 35, הסכים לעשות עוד דבר אחד: לשתף פעולה עם התביעה. בלשון מאמר מערכת של ה’וושינגטון פוסט’ אתמול, “סקאנלון הוא אולי האיש המסוכן ביותר בוושינגטון עכשיו”, מפני שגורלם של הרבה מאוד פוליטיקאים בולטים תלוי בגילוייו. לפי סוכנות הידיעות ‘אסושיאייטד פרס’, אולי 30 חברים בשני בתי הקונגרס של ארה”ב נמצאים עכשיו על הכוונת. הם באים משתי המפלגות הגדולות, אבל נראה בעליל שצרותיהם של הרפובליקנים גדולות לאין שיעור.
| גיבור המלחמה התייפח |
אם זה לא הספיק, הנה אתמול הודה ציר רפובליקני ותיק וּמיוּחס של בית הנבחרים בקבלת שוחד מִסַפָּק של התעשיה הבטחונית — והתפטר. האיש, ראנדי קאנינגהם, בן 63, טייס רב-עיטורים מימי מלחמת וייטנאם, התייפח לפני המיקרופונים בחזית בית משפט מחוזי בעיר סאן דייגו, קליפורניה. “מעלתי באמון בוחריי, מעלתי באמון חבריי, מעלתי באמון משפחתי”, הוא בכה, “את הנעשה אינני יכול להשיב, אבל אני יכול לכַפֵּר”.
ציר הקונגרס קנינגהם מתוודה על לקיחת שוחד, ומתייפח מרה, על העמוד הראשון של ‘סאן דייגו יוניון טריביון’, 28 בנובמבר 2005
קאנינגהאם, חבר בוועדת הבטחון של בית הנבחרים, מכר את ביתו ליד וושינגטון לסַפָּק בטחוני כמעט במיליון דולר יותר ממחיר השוק. בכסף הוא השתמש לקניית טירה בקליפורניה. הסַפק מכר אחר כך את הבית בהפסד של 700,000 דולר.
תפקידו של הכסף בפוליטיקה האמריקנית מטיל צֵל כבד וארוך זה שנים רבות. שערוריות תקוּפָתִיוֹת הקשורות במימון מועמדים פוליטיים סיימו הרבה קריירות. אבל פרשת אבראמוף מתפתחת לכתב אישום לא רק נגד החשודים ושותפיהם, אלא נגד השיטה הפוליטית עצמה. מתחוורת ממנה הַקַלוּת שבה אנשים נטולי עַכּבוֹת יכולים לפרוץ אל לב המערכת הפוליטית, להשחית את מידותיה, להפוך את הפוליטיקאים הבולטים ביותר לשַמָשיהם, להוליך שולל, להפיק רווחים אסטרונומיים ולהשפיע על בחירות ועל מדיניות.
גם מי שאין להם תיאבון מפותח לתיאוריות קונספירציה מתקשים עכשיו לדחות על הסף אפילו את התיאוריות מרחיקות הלכת ביותר. איש אינו יודע אל נכון איפה זה התחיל, לאן זה יילך, והיכן זה יסתיים.
| הרפובליקנים יצרו “לולאת-כוח” בוושינגטון, הקושרת את קהילת הפוליטיקאים עם קהילת השתדלנים בעבותות של כסף, הרבה מאוד כסף |
נורמן אורנסטיין, החוקר ממכון ‘אנטרפרייז’, אומר שהרפובליקנים יצרו “לולאת-כוח” בוושינגטון, הקושרת את קהילת הפוליטיקאים עם קהילת השתדלנים בעבותות של כסף, הרבה מאוד כסף. הרפובליקנים חולשים כיום על כל עמדות הכוח בוושינגטון, בממשל ובגבעת הקונגרס. הם תובעים ביטויים של לויאליות מצד השתדלנים המִתדפּקים על דלתותיהם. הביטוי העיקרי הוא זה העובר לסוחר: מימון של פעילות פוליטית.
בראש תור השתדלנים עומדים כמובן תומכים טבעיים ומסורים של המפלגה. השתדלנים האלה הם לעתים קרובות עוזרים בכירים של חברי קונגרס, שהחליטו לרדת מן הגבעה ולעשות לטובת ביתם. הם גובים סכומי-עתק מלקוחותיהם תמורת גישה אל הבוסים שלעבר. חלק של שכר הטרחה הזה מגיע אחר כך אל קופות המפלגה הרפובליקנית.
הבוסים גומלים לשתדלנים הנדיבים בהמלצות אגרסיביות על שירותיהם וּבהתערבות לטובת לקוחותיהם אצל שרי ממשלה. השתדלנים גומלים לגומליהם ולעוזרי גומליהם בשוּרה של טובות הנאה, כמו שימוש חינם במטוסיהם הפרטיים ומסעות תענוגות אל מֵעֵבֶר לַיָם. הם גם מציעים עבודה שֶשָׂכָר נאה בצידה לבני משפחה של הבוסים.
זה כשלעצמו אינו חדש. הדמוקרטים נהגו לעשות כן, כאשר להם היתה הגמוניה בקונגרס עד לפני 11 שנה. אבל בדיוק על ההתנהגות הזו, הדמוקרטים איבדו את שלטונם בבחירות של 1994. וחוץ מזה, מעולם לא התגלגלו סכומים כל כך גדולים, ומעולם לא ניתנה ההזדמנות להציץ אל תוך עולמם הכוחני של השתדלנים. זו אחת התוצאות – ראו, הוזהרתם – של דואר אלקטרוני.
כך יכלה וושינגטון להתרשם לא רק משיטות הפעולה של אבראמוף ושותפיו, כי אם גם מִדֵעותיו הגזעניות הנפסדות על לקוחותיו. מִמִסרֵי דואר אלקטרוני נִרקָם עכשיו החשד החמור מכולם, ששותפו של אבראמוף, אדם קידן, בעל קשרים ישראליים הדוקים, שכר את שירותיו של אקדוחן מן המאפיה כדי לרצוח יריב עסקי. על החשדות האלה כתבו בשבועות האחרונים שני עתונים בדרום פלורידה.
| האינדיאנים רצו להמר |
הפרשה המסוּבּכת הזו גם מראה את המידה שבה בתי ההימורים בִּשמורות האינדיאנים באמריקה משחיתים את התהליך הפוליטי. עשרות שבטים אינדיאנים רשיונות לפתוח קאזינו בשמורותיהם. לשמורות האלה יש מעמד חצי-ריבוני, תוצאה של הסכמים שהממשלה הפדרלית חתמה עם האינדיאנים במהלך המאה ה-19, לאחר שנישלה אותם מרוב נכסיהם.
בתי הקאזינו נועדו לעזור לשבטים להיחלץ מהיסטוריה ארוכה של קיפוח, של פיגור ושל בערות. ברור למדי שהם אמנם העמידו שורה של שבטים על רגליהם. אבל הם גם פתחו דלת לפני פשע מאורגן ולפני אינטרסים פוליטיים. ג’אק אבראמוף ושותפיו הפליאו להשתמש בכל הפרצות האפשריות. למשל, בשעה שהם ייצגו שבטים תאבי-קאזינו, הם ניהלו מערכה “מוסרית” נגד לגליזציה של הימורים במדינת טקסאס. הסיבה: שבטים יריבים עמדו להרוויח.
בעל בריתם הקרוב ביותר של אבראמוף ושות’ היה טום דילֵיי, אחד הרפובליקנים רבי הכוח ביותר בוושינגטון, מי ששימש עד לאחרונה מנהיג מפלגתו בבית הנבחרים. הוא עומד עכשיו לדין בטקסאס על חשד של עבירות על חוקי מימון מפלגות. אבל אלה חשדות של מה בכך לעומת החשדות הנחקרים בפרשת אבראמוף.
הפוטנציאל הדרמטי ביותר של הפרשה הזו קשור בחוג חבריו הפוליטיים של אבראמוף. הם מייצגים את המי-ומי של הימין האידיאולוגי בארה”ב. אבראמוף, יהודי אורתודוקסי המתואר כ”חובש כיפה”, תרם מכל הבא ליד למוסדות יהודיים, ואפילו להתנחלות בית”ר עלית. הוא דיבר בגלוי על חיזוק “הכוח היהודי” בוושינגטון, וניסה להפוך שתי מסעדות בבעלותו במרכז העיר למקום ההתוועדות העיקרי של יהודים.
| אבראמוף ביקש מרב אורתודוקסי אחד בעיר סיאטל, בעל ברית ידוע של הימין, לזייף בשבילו אוסף של עיטורי-כבוד שיציגו אותו כ”בר-סמכא ובקיא בתלמוד” |
החיספוס הוולגארי שלו קיבל ביטוי כמעט סאטירי, כפי שעולה מדוא”לו המודלף, כאשר הוא נעשה חבר במועדון ‘קוסמוס’ המפורסם של וושינגטון. מאחר שבמועדון הזה יושבים “חתני פרס נובל”, גם אבראמוף רצה תעודות על רוחב אופקיו. הוא ביקש איפוא במפורש מרב אורתודוקסי אחד בעיר סיאטל, בעל ברית ידוע של הימין, לזייף בשבילו אוסף של עיטורי-כבוד שיציגו אותו כ”בר-סמכא ובקיא בתלמוד”, לא פחות ולא יותר.
לפני שנתיים אבראמוף ערך במסעדה שלו נשף התרמה לכבוד ציר הקונגרס היהודי היחיד של המפלגה הרפובליקנית, אריק קאנטור. במרכז הנשף עמדה קריאת כריך של בשר בקר צלוי על שמו של ציר הקונגרס. המוזמנים התבקשו לשלם 500 דולר לסנדוויץ’.
|
החשדות נגד דיליי אינם דבר של מה בכך; הוא אולי לא רצח אף אחד, אבל העבירה על חוק מימון מפלגות היא פדרלית וחמורה.
העוקץ היה כזה: כדי לעקוף את המגבלות שמונעות מחברות לתרום למועמדים לבית המחוקקים של טקסס, דיליי סידר שתרומות שיועברו למפלגה הרפובליקאית ברמה הפדרלית, יועברו על ידה למועמדים המקומיים שהתורמים סימנו מראש.
זו שחיתות מסוג גרוע במיוחד. ודיליי כספיקר הוא דמות בכירה יותר מאברמוף ואפילו מצ’ייני אם זה האחרון ייפול בפרשת פליים.
בכל מקרה, כדאי שהכל יתפוצץ בערך בנובמבר 2008, מבחינתי.
אם מישהו היה מקשיב לדבריו של הווארד דין על ה
special intersts
של הממשל של בוש זה היה יכול להימנע, אבל כבר מזמן הקשר בין הון לשלטון הפך את ארה”ב לאחד הדברים הכי קרובים לפלוטוקרטיה בעולם המערבי.