לראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון, היתה בתחילת החודש תלונה חדשה. הרדיקל שונא המערב (אמריקה, ישראל וידידיהן) כתב מאמר ב’גארדיין’ של לונדון, שבו דרש להעמיד את אריאל שרון למשפט על פשעי מלחמה. הוא כלל במאמר הזה יעד חדש: שירות התרגומים מן העתונות הערבית (Memri.org) של יגאל כרמון, לשעבר יועץ ראש הממשלה למלחמה בטירור.
ליווינגסטון אינו נוקב בשמו של כרמון, הוא רק מזהה אותו כ”קולונל לשעבר במודיעין הישראלי” (שזה כשלעצמו גידוף נורא ואיום בעולם המושגים של השמאל הרדיקלי האירופי. שַווּ בנפשכם, גם “קולונל”, גם “מודיעין”, גם “ישראלי”). ראש העיר כותב, כי הקולונל הזה “מתחזה כמקור של מידע אובייקטיבי, אבל בפועל מתרגם חומר מערבית באופן סלקטיבי, ומציג ערבים ומוסלמים באור הקודר ביותר”.
אוי, אוי, אוי. אפילו ליווינגסטון, איש שיחסים מורכבים לו עם האמת, אינו יכול להאשים את כרמון שהוא מספק תרגומים מסולפים. התפרצותו הפאתטית נגד פרוייקט כרמון היא כמובן ביטוי לחוסר האונים התוקף אנשים כליווינגסטון כאשר הם מופגשים בעל כורחם עם האמת. מה יכול ראש העיר הפרוגרסיבי של לונדון להגיד, כאשר כרמון מכביר ראיות על הפתולוגיה האנטישמית והאנטי-אמריקנית, הנפלטת יום יום מקסתות הדיו של האינטליגנציה הערבית?
סדר יומו הפוליטי של כרמון אינו ידוע לי, וגם אינו מעניין אותי ביותר. אבל Memri שלו פשוט חסר תחליף, יהיו מממניו ויעדיו אשר יהיו. שום איש רציני, המנסה לעקוב אחרי העולם הערבי, אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מ Memri, אלא אם כן הוא כמובן אידיאולוג ודוקטרינר שעובדות ממלאות תפקיד מוגבל מאוד בעולמו.
| לחשוף את הנגאטיב |
חוץ מן התרומה המקצועית, כרמון עשה עוד משהו שאולי יום אחד יוֹערך כהיסטורי. כאשר הוא התחיל לחשוף את הנגאטיב של העתונות הערבית לאורות המערב, הוא לא רק איפשר למערב להציץ לַחֲדַר החושך הזה, אלא הוא הכריח את האינטליגנציה הערבית, או לפחות חלקים ממנה, לסַגֵל לעצמה מידה של ביקורת עצמית. במשך שנים היא יכלה להסתיר את שׂיגָהּ ואת שׂיחָהּ מֵעֵינֵי זרים – ולפיכך גם מֵעֵינֵי עצמה. כרמון איפשר לה להתחיל להתבייש.
בתחילת החודש, שני מוסדות אקדמיים חשובים אירחו יום עיון במועדון העתונות הלאומי בוושינגטון על המדיה הערבית. רוב משתתפיו היו עתונאים ערביים בעלי מוניטין. התקשיתי להאמין לַקַלוּת שֶבָּהּ נשמעו שם גינויים לַפַּתולוגיה של העתונות הערבית.
למשל, הישאם מילחֶם, שכתב במשך שנים ל’אס-סאפיר’, שופרו של המודיעין הצבאי הסורי בלבנון, ומגיש כיום תכנית אקטואליה בערוץ החדשות המלוּוְיָן ‘אל-עַרַבִּיַה’ (המשַדר מדובאי). הוא יצק קיתונות של לעג על ראשו של ‘אל אהראם’, בית החרושת המהולל של תיאוריות קונספירציה. הוא הזכיר את כסילוּתוֹ המונומנטלית של העורך הראשי, איבראהים נאפעי, שכתב בסוף 2001 שהאמריקנים מצניחים “מזון מוּרעל” לִרעֵבֵי אפגניסטן (נאפעי הוא האיש שפירסם בעתונו ב-2002, כי היהודים הם ערפדים, האופים את עוגיותיהם בדם גויים).
מילחם הזכיר את להיטותו של ‘אל-אהראם’ להוכיח שלא ערבים החריבו את המגדלים התאומים. הוא ליגלג על פטפטנותו של חסנין הייכל בן האלמוות, שכתב מסה של שלושה עמודים (“הייכל אינו מסוגל לכתוב פחות”), כדי לטעון בסופה ש”אלה היו הסֶרבים”.
ביקורת פומבית כזאת לא היתה עניין מובן מאליו בימים שלפני Memri. אכן, כרמון הציג לפני האינטלקטואלים הערביים את הַמַראָה, והועיל להם בזה יותר מכל תומכיהם החֲנֵפים במערב, בייחוד בשמאל האירופי. זה אחד המקרים הנדירים, שבו האמת אמנם משחררת.
| “ארבעה חכמים בביירות” |
הימים האלה הם ימים של אופוריה יחסית בהערכת סיכויי הדמוקרטיזציה של המזרח התיכון. העזת ביירות מהדהדת עכשיו באוזניו של כל אוטוקראט ערבי. אי אפשר כלל שלא להתפעל, אי אפשר שלא לברך, אי אפשר שלא לקוות. אבל אני מודה שלא מעט אויר יצא מבועת ציפיותיי, כאשר התבוננתי בסוף החודש שעבר בעמודיהם הראשונים של שני עתונים לבנוניים, אחד בערבית (‘אנ-נהאר’), אחד באנגלית (‘דיילי סטאר’).
זה היה בעצם ההתרגשות של מות רפיק חרירי, כאשר ההמונים דרשו את הסתלקות סוריה. העתונים האלה – אולי גם אחרים, לא ראיתי – החליטו לצקת עביט של פנטזיה אל המציאוּת החדשה של ביירות. הם מרחו בראש עמודיהם תמונה של משלחת הרבנים מנָטוֹרֵי קרתא, אורחי הכבוד בוועידת החיזבאללה למען צדק לפלסטינים.
“ארבעה חכמים בביירות”, הודיע ‘אנ-נאהר’ על ביקורם של השוֹטים ארוּכֵּי-הזקן. “אַחדוּת דתית בביירות”, הכריז בחגיגיות ‘דיילי סטאר’. בראש עמוד פנימי, מעל תמונת-ענק נוספת, ‘דיילי סטאר’ מרח את הכותרת, “רבנים מתפללים לשיבת הפלסטינים ולפירוק מדינת ישראל”.
עכשיו, מִמַה נַפְשָךְ, הדיווח על משלחת נטורי קרתא לא האשים את היהודים בהקזת דם גויים לצורך עוגיותיהם, ולא כתב עליהם שהם קופים וחזירים, ולא הצמיד צלב קרס למגן דויד. אבל הדיווח הזה היה כל כך עקור מאיזושהי מציאות, עד שהוא כשלעצמו מצדיק פיקפוקים בעצם רצינותה של ה”טרנספורמציה” בלבנון.
שני העתונים האלה נקטו עמדה חד-משמעית בעניין רצח חארירי: סוריה החוצה. ‘דיילי סטאר’, המנסה לרכוש לעצמו מעמד של עתון כל-ערבי, הנהיג בשנים האחרונות סיקור רציונלי של ישראל. הוא אפילו פתח את עמוד המאמרים שלו לפני כותבים ישראליים, כמו למשל אפרים סנה. העתונים האלה בשום פנים אינם הגרועים ביותר, או המיליטנטיים ביותר. אבל בדיוק מן הטעם הזה, החלטתם להבליט את ביקור נטורי קרתא היא כל כך מדאיגה.
איזה מסר שולחת ההבלטה הזו לאינטליגנציה הלבנונית, או הערבית בכלל? שיש סיכוי לפרק את מדינת ישראל? שיש מהלכים להשקפה כזאת בין ישראלים? שאפשר לחשוב יעד כזה לרציני ובר השגה?
מותר להניח שהרוב המכריע של קוראי העתונים האלה היו שמחים לראות את ישראל נעלמת. אין מה לעשות בעניין הזה. השאלה אינה מאווייהם הכמוסים. השאלה היא המידה שבה המאוויים הכמוסים האלה ישפיעו על מדיניות, ויסכלו פשרה. בלי קבלה חד-משמעית של קיום ישראל אין פשרה.
| להתבייש בשם הרוב חסר הבושה |
על נטורי קרתא כמובן אין מה להוסיף. באנגלית קוראים לאנשים כאלה “שוטים שימושיים”. יתכן אפילו שהם בני עונשין על פי החוק האמריקני לרגל השתתפותם בוועידה של ארגון, שממשלת ארה”ב חושבת לטירוריסטי. אבל בעוד שבעיני רובנו, נטורי קרתא אינם אלא בדיחה נדושה שאנחנו חוזרים ושומעים זה 50 שנה, צעירים בביירות עלולים להאמין שנטורי קרתא הם הפרטנרים במזרח תיכון נטול ישראל.
מאיר כהנא חיפש פעם פרטנרים ערביים, שיעזרו לתכנית הטרנספר שלו. אני נזכר שהוא אפילו מצא אחד, בכפר בגליל, שהיה מוכן להתחיל לארגן הגירה ערבית מן הארץ. מה שעשו עתוני ביירות בנטורי קרתא הוא שווה ערך לכותרת ראשית בעתון ישראלי, אילו ניתנה, לפני שלושים שנה, “התארגנות ערבית לעזיבת הארץ”.
אולי אפשר להציע למשתתפים הישראליים ב’דיילי סטאר’ שיבקשו הסברים ממארחיהם, לפני שהם מניחים לעתון הזה להוסיף ולהעמיד פנים שהוא רציונלי ופרגמטי. זה לא יהיה אקט אנטי-ערבי. להיפך. כמו יגאל כרמון הם רק יאפשרו לאינטליגנציה הלבנונית להתחיל להתבייש.
זה אגב תפקידה של אינטליגנציה, להתבייש בשמו של הרוב חסר הבושה. לפעמים זה אפילו עוזר לָרוב.
- רבני נטורי קרתא מבקרים בגבול לבנון-ישראל (‘דיילי סטאר’, ביירות)
- ‘יהודים מאוחדים נגד הציונות’ (האתר של ‘נטורי קרתא העולמיים’)
- נטורי קרתא מספרים על ביקור רבניהם בלבנון ומציגים צילומים
- אינטלקטואל מצרי: עלינו לחשוף את השקרים על ישראל, על ארה”ב ועל המערב (שלושה במאי 2005, באתר הרשת של MEMRI)
נטורי קרטא – מזעזע!
אין מלים!
נו באמת אפשר לאסוף מאמרים מנקודה ונתיב ושאר בטאוני הימין אנחנו לא נצא טוב מזה ולבנות
תיאוריה על בסיס אירוח גוף כמו נטורי קרתא בלבנון זה קצת מוגזם לפי התיאוריה של הדמוקרט הגדול והידוע שרנסקי אם המימשל והאופיזיציה יוצאים בהמנויהם לכיכר זה סימן לדמוקרטיה ה מתי יצאו אצלנו לאחרונה מאות אלפים לכיכר?
ירון — אל אהראם ואל גומהוריה ואר-ריאד ותישרין אינם שווי-ערך של נקודה ונתיב. אני מציע לך לחזור ולעיין במבחר Memri.
אני חושש שהחמצת משהו מכוונתי בעניין נטורי קרתא. הנקודה אינה האירוח, הנקודה היא הבלטת נוכחותם בעתונים ליברליים. אנא במטותא, בדוק את הקישורים שהשארתי, ועמוד בעצמך על חומרת ההטעיה בעתוני ביירות. נטורי קרתא אינם מעלים ואינם מורידים, הם כשלעצמם. אבל כאשר הם עומדים בין האינטליגנציה הלבנונית ובין הבנת המציאות הישראלית — זה עניין אחר.
אשר לשרנסקי, אני כתבתי טור על הגיגיו, עדיין לא הספקתי להכניס אותו לאתר, אעשה כן בהמשך השבוע.
הם מייד ימצאו לך אלף סיבות מדוע אנחנו גרועים בדיוק כמו הערבים ואפילו יותר. העובדה שממרי מתרגמים הכל – גם ליברלים ערביים וגם קיצוניים ערביים – לא מעניינת אותם. כל דבר שמערער את מטרתם הקדושה פסול מעיקרו גם אם הוא אמת לאמיתה. תכתוב משהו רע על שרנסקי, יואב, ואם תעשה את זה מהר, תזכה שוב לאהבתם שאינה יודעת גבול.
אם הבנתי נכון עיקר הביקורת שלך מופנה על הספין במידע שמובא לקוראים הערביים, כאילו נטורי קרתא הם במרכז המפה היהודית, זו באמת נקודה חשובה לגבי אמינות העיתונות הזו. אבל מדוע יש צורך להעביר ביקורת כה חריפה על נטורי קרתא או לציין שהם תומכים בארגון טרור לפי הגדרת החוק האמריקאי ? אלה יהודים שפעילתם נגד ישראל מיוסדת על ההלכה ועמדתם היתה די מקובלת לפני קום המדינה וגם קצת אחרי כן. זכותם להביע דעתם ולפעול כהבנתם את היהדות כל עוד אינם פוגעים באף אחד, ואין כל טענה שהם פוגעים במישהו למעט מבחינת ההסברה אולי. לדעתי כבוד הוא שיש פלורליזם בקרב היהודים גם אם זה לא תמיד נוח או ניראה ביזרי. סובלנות זה דבר יותר חשוב מההשפעה (המזערית גם לדעתך) שיש לעמדה שלהם על מה שקורה בפועל. יש קבוצות כאלה כמו האיימיש ואחרים, וזה סימן לחברה בריאה. לא כולם צריכים לעמוד דום לעמדה אחת, גם אם זה היה נוח כרגע.
מושיק — אינני יודע אם ביקורת עניינית על שרנסקי תשיב אליי את אהבת השמאל, אבל אני רואה שקצת ביקורת על השמאל העניקה לי את אהבתך.
איריס — הרי כתבתי במפורש שנטורי קרתא בתור שכאלה אינם מעניינים אותי, אז מדוע אנחנו צריכים להכביר מלים על זכותם לדבר? הרי העיקר ברשימה היה ביקורתי על האינטליגנציה הערבית, נטורי קרתא הם רק המשל.
תימה מוכרת של מתח בין “הישראליות” וה”יהודיות” כפי שמדווח היום למשל מן הספר של גלוסקא על ששת הימים
כל הדוברים, חברי המטה הכללי, היו נגועים בגישה ששיקפה באופן מעוות את יחסו הידוע מהספרות ומהמחקר של הצבר עז הרצון ועתיר היכולות אל היהודי הגלותי ההססן השם מבטחו בשתדלנות אצל הגויים – דמות שנתמצתה היטב, לפחות לכאורה, בראש הממשלה לוי אשכול (שכבר הודח אז, כיאה להססן שכמותו, מתפקידו כשר הביטחון). לא בכדי ציין המחבר כבר בראשית ספרו “ששרי הממשלה כונו לא אחת בישיבות המטה הכללי בהכללה: ‘היהודים'” (עמ’ 36).
העימות בין הממשלה לבין הצבא לא החל בפגישה זו, וגלוסקא מראה זאת היטב. הוא היה שם לאורך כל התקופה שבה עוסק הספר. בשיאו, בפגישות בין הממשלה לראשי הצבא, ב-28 במאי ואחר כך ב-2 ביוני, היתה שם לא פחות מאווירה של “פוטש” כפי שישראל ליאור טען בשעתו. למצער ניתן להסכים שהיה שם איום בוטה, שעל פיו עלולה לפקוע סבלנותו של הצבא לנוכח התנהלותה “היהודית” של הממשלה
אכן, נטורי קרתא עשויים לעורר תחושה דומה, ולכן ציינתי. לא מתוך שמאלניות חו”ש אלא ביקורת על הישראליות-ציונות
אני רחוק מלהבין בעינין אולם מבדיקה קלה שערכתי פעם העיתנונת הלבונונית טובה יחסית לעולם הערבי.
העיתונות המצרית הכי טובה והעיתונות בעירק (לפני האמריקאים) נראתה כפרודיה.
נראה שזה מחזק את הטענה בדבר הקשר בין איכות העיתונות ו”איכות” המדינה.
האם הטענה היתה כללית או שנמצאו פגמים בדיווח, תרגום שגוי, הוצאה מן ההקשר וכו’?
אין שום טענות מוצדקות. איריס שופעת החוכמה ודומיה פשוט לא מסוגלים להפנים שלא רק ליהודים אלא גם לערבים יש במה להתבייש, והרבה
הרעיון שהעלית בכתבה יואב, אכן ראוי ומעניין.
לאורך הקריאה ניקרה בי שאלה שלא ראיתי שהתיחסת אליה: מה באמת הקשר בין דעת הקהל כפי שהיא מוצגת בהפגנות הספונטניות ברחבי בירות לבין אותם מאמרים בעיתוני לבנון? האם לא נכון יותר במקרה של לבנון לומר כי דעת הקהל מעצבת את מאמרי המערכת במקום שההיפך מקובל בעולם החפשי?
לדעתי העיתונות בלבנון שלא נהנתה מחופש גדול מידי תחת שלטון סוריה תתחיל להראות אומץ והביע את רחשי הציבור במקום את קול אדוניה מדמשק.
בעניין ממר”י, לא רק השמאל האירופי אוהב לתקוף אותו, אלא גם העיתונות הערבית עצמה. זה מזכיר מעט את אתר “ההגנה”, שדואג לדווח על אתרים של ארגוני טרור, וגרם בכך פאניקה זעירה לחמאס.
מצד שני, קשה להתווכח שעיקרון הסלקציה של האתר החשוב הזה צר מאוד. החברה הערבית, יש להניח, היא יותר מאשר אל-אזהר או הליברלים החדשים, והאתר נמנע בד”כ מהצגת תמונה רחבה יותר של החברה הערבית. כישראלי, שאינו יודע ערבית, הייתי מעוניין לקבל גם מידע על סוגיות אחרות במדינות ערב, שאינן טרור. הייתי רוצה, למשל, לדעת מה כותבים העיתונאים על התמיכה הערבית באו”ם בממשלת סודן, ומה דעתם על סוגיות כלכליות. עד כמה שמהנה לראות בחברה הערבית אישים כשאכר אל-נאבולסי, וודאי שיש בחברות הללו יותר ממנו וממתנגדיו, וממר”י, עם כל הערכתי אליהם, נמנעים מתרגומים של עניינים אלה.
ומלבד זאת, טור משובח, כרגיל.
ברוך ה’ שיש יהודים שאינם משתחוים
למולוך הציוני ורוצים לעורר את כלל ישראל מהמכירות למדינת הכופרים. אשרינו!! מה טוב חלקינו
נטורי קרטא בעד ה-ש-מ-ד-ת מדינת ישראל כולל פצצה גרעינית לפי מה שהם עודדו את אירן – ז”א שואה נוספת, אז אני שואל אותך – זה לגיטימי??????????????????